מרכז טאוב מפרסם מחקר ובו נתונים על מערך הטיפול הסיעודי בישראל, מידע על מספר המבוטחים בביטוחים הפרטיים, נתונים מעודכנים על ההוצאה הלאומית על סיעוד לאורך השנים האחרונות, מספר האזרחים הוותיקים המוגדרים סיעודיים וזכאים לגמלת סיעוד ציבורית ופרטית, ועוד. במהלך העשור האחרון מספר הזכאים לגמלת סיעוד מביטוחי הסיעוד הפרטיים ומהביטוח הלאומי כמעט הכפיל את עצמו. החוקרים ניר קידר, פרופ’ נדב דוידוביץ’ ופרופ’ אבי וייס מצביעים על הכשלים הקיימים בביטוח הסיעודי, כפי שעולה מממצאי המחקר, ומציעים כמה חלופות מדיניות שעשויות לשפר את שירותי הסיעוד ולהיטיב עם האזרחים הוותיקים הנזקקים להם
אוכלוסיית הזקנים בישראל גדֵלה בקצב מהיר, אך הטיפול בהם מפוצל בין גורמים רבים
אוכלוסיית בני ה-75 ומעלה גדֵלה בממוצע בכ-9,000 נפש בשנה ותוחלת החיים של האזרחים הוותיקים בישראל מוסיפה לעלות אף היא: משנת 1999 ועד שנת 2021 עלתה תוחלת החיים של גבר בן 65 בכשלוש שנים ושל אישה בת 65 בשלוש שנים וחצי. המדיניות הרווחת כיום שואפת לאפשר לזקנים להזדקן בבית ובקהילה שבה הם משולבים (aging in place). לשם כך נדרשת מדיניות כוללת שתשלב בין הגורמים השונים המטפלים באוכלוסייה זו, אך בישראל אין גוף אחד שתפקידו לתכלל את פעילות הגורמים השונים בתחום; בפועל, למרבה הצער, הטיפול באוכלוסייה זו – לרבות פעולות לשימור התפקוד ולמניעת הידרדרות תפקודית בת מניעה – מפוצל בין מספר רב של גורמים שאינם פועלים בתיאום ולכל אחד מהם מנגנון בירוקרטי שונה.
עיקר שירותי הסיעוד בקהילה ניתנים במימון הביטוח הלאומי, אך למעלה מחמישה מיליון אזרחים מחזיקים גם ביטוח סיעוד פרטי
נכון לחודש דצמבר 2023, כ-346 אלף זקנים מקבלים גמלת סיעוד מהביטוח הלאומי (לעומת כ-180 אלף בשנת 2018) בשווי כספי של יותר מ-16 מיליארד ש”ח בשנה. השירות העיקרי שניתן במימון הביטוח הלאומי הוא מטפל בבית הזקן הסיעודי. נוסף על כך, כ-30 אלף זקנים סיעודיים נמצאים במסגרות חוץ-ביתיות. רובם הגדול מטופלים במוסדות סיעודיים, תחת האסדרה והפיקוח של משרד הבריאות, וכ-5,000 זקנים תשושים מטופלים בבתי אבות, תחת האסדרה והפיקוח של משרד הרווחה.
במהלך העשור האחרון מספר המבוטחים בביטוחי פרט כמעט הכפיל את עצמו – מ-0.5 מיליון מבוטחים ב-2012 ל-0.9 מיליון ב-2022. מספר המבוטחים בביטוח הקבוצתי של קופות החולים גדל גם הוא, מ-4.0 מיליון בשנת 2012 ל-4.8 מיליון בשנת 2022. לעומת זאת, בפוליסות קבוצתיות שאינן דרך קופות החולים הייתה ירידה ניכרת באותו פרק זמן – מ-0.9 מיליון לכ-0.2 מיליון מבוטחים. מכיוון שבשנים אלו האוכלוסייה גדלה, בסך הכול הכיסוי של ביטוחי הסיעוד הפרטיים ירד מ-69% מהאוכלוסייה בשנת 2012 ל-60% בשנת 2022.
גידול בהוצאה הלאומית על סיעוד לצד גידול דרמטי במספר הזקנים המוגדרים סיעודיים
החוקרים מראים כי בשנת 2022 הייתה ההוצאה הלאומית על סיעוד כ-23.6 מיליארד ש”ח. רוב ההוצאה הופנתה לשירותי טיפול בקהילה (18.7 מיליארד ש”ח), והשאר התחלק בין אשפוז סיעודי, בתי אבות ואשפוז סיעודי מורכב.
מתוך ההוצאה הלאומית, חלקה של ההוצאה הציבורית על סיעוד היה 16.7 מיליארד ש”ח (כ-71%) וההוצאה הפרטית עמדה על כ-7 מיליארד ש”ח.
השוואה שערכו החוקרים בין ההוצאה הלאומית על סיעוד בשנת 2018 ובשנת 2022 מצביעה על גידול של כ-63% בתקופה זו, שהם כ-9 מיליארד ש”ח. עיקר הגידול היה בהוצאה הציבורית על טיפול ביתי, כ-7 מיליארד ש”ח. שיעור המימון הציבורי עלה מ-63% בשנת 2018 ל-71% בשנת 2022.
מספרם של הזקנים המוגדרים סיעודיים ומקבלים גמלת סיעוד מהביטוח הלאומי הוכפל משנת 2012 ועד שנת 2022, בשעה שמספרם של מקבלי גמלת אזרח ותיק, שניתנת בהגעה לגיל הפרישה, גדל ב-40% בלבד.
נוסף על הגידול במספרם של מקבלי גמלת הסיעוד מהמוסד לביטוח לאומי, גדל באופן בולט גם מספרם של מקבלי גמלת סיעוד מחברות הביטוח דרך פוליסות הסיעוד שבבעלות קופות החולים. על פי נתוני רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, משנת 2012 עד 2022 גדל מספרם של מקבלי הגמלה הפרטית החדשים ב-150%, מ-7,000 לכ-18 אלף.
הבדלים משמעותיים בין קופות החולים בשיעור המבוטחים
מנתונים שאספו החוקרים מקופות החולים ומתפרסמים כאן לראשונה עולה כי יש הבדל ניכר בשיעור המבוטחים בביטוח הסיעודי הקבוצתי בין קופות החולים. מכבי שירותי בריאות מובילה עם 60% מהמבוטחים בקופה, אחריה כללית עם 52%, ואחרונות לאומית עם 38% ומאוחדת עם 35% מהמבוטחים החברים בהן.
נתוני הקופות מראים ששיעור המבוטחים בביטוח סיעודי לפי גיל גם הוא אינו אחיד. השיעור הגבוה ביותר של מבוטחים הוא בקבוצת הגיל 25 ומטה. נתון זה מוסבר בכך שעד גיל 18 אין צורך בתשלום פרמיה כדי להיות מבוטח בביטוח הסיעודי של הקופות. קבוצת הגיל שבה שיעור המבוטחים הנמוך ביותר היא בני 25–35, עם 37%. שיעורי המבוטחים גבוהים יותר בקבוצת הגיל 65–75 (51%), ומגיל 75 יש ירידה בשיעור המבוטחים, המוסברת בוויתור על הביטוח עקב תשלומי הפרמיה הגבוהים הנדרשים בגילים אלו.
הבדלים בין קופות החולים בתשלומי הפרמיה
תשלומי הפרמיה עולים במידה ניכרת עם העלייה בגיל. ממוצע תשלומי הפרמיה בגיל 30 עומד על 16 ש”ח לחודש, בגיל 50 על 114 ש”ח לחודש, בגיל 70 על 251 ש”ח לחודש ובגיל 80 על 301 ש”ח לחודש.
הפרמיה החודשית בקופת חולים מאוחדת בקבוצות הגיל שבין 25 ל-50 היא היקרה ביותר. מעל גיל זה, הפרמיה בכללית היא הגבוהה ביותר. בקופת חולים לאומית תשלומי הפרמיה עבור גילאי 46 ומעלה הם הנמוכים ביותר. יש לציין כי פרט להצמדה למדד המחירים לצרכן, תשלומי הפרמיה צפויים לעלות בשנים הקרובות לפי מתווה שנקבע בין קופות החולים לרשות שוק ההון.
פרופ’ נדב דוידוביץ אמר: “הזדקנות האוכלוסייה היא אחד מאתגרי הבריאות המשמעותיים ביותר כיום ובעשורים הקרובים. כפי שאנחנו מראים במחקר, המבנה הנוכחי של ביטוחי הסיעוד – מעבר לכך שאינו בר קיימא – סובל מכשלים רבים ומעמיק את הפערים בבריאות בין קבוצות אוכלוסייה. יש צורך דחוף בשינוי מבני כדי לתקן זאת”.
החוקרים מונים מספר חלופות מדיניות הנוגעות בעיקר לביטוח הסיעודי הפרטי, בהן:
חיסכון חובה לסיעוד – כל תושב יהיה מחויב בחיסכון חודשי ייעודי למצב סיעודי, בסכום קבוע או כאחוז מהשכר.
הפיכת הביטוח הסיעודי של קופות החולים לביטוח חובה – צעד כזה צפוי להגדיל באופן ניכר את מספר משלמי הפרמיה החודשית ולהרחיב את הבסיס של משלמי פרמיה צעירים שאינם צפויים להגיע בקרוב למצב סיעודי.
חלופה נוספת נוגעת לביטוח הסיעודי הציבורי. החוקרים מציעים להגדיל את הרכיב הסיעודי בתשלום החודשי לביטוח הלאומי, ולהפנות את הכספים שמהלך זה יניב לפעולות למניעת הידרדרות תפקודית ולתוספת שעות עזרה לאנשים במצב סיעודי ברמות הגבוהות ביותר.
ניר קידר, מעורכי המחקר אמר: “הגידול הדרמטי במספר הזכאים לגמלת סיעוד והקפיצה במספר תביעות הביטוח הפרטי מחייבים חשיבה מחודשת על מערך הסיעוד בכללותו, תוך מעקב מתמיד והיערכות מתאימה להזדקנות האוכלוסייה בישראל”.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.
