אתר החדשות המרכזי לנכויות ומוגבלויות - ברוך ישראל 10-12-2018
אתר החדשות המרכזי לנכויות ומוגבלויות   
                   
מבזקים
 
  חיפוש   פייסבוק   כניסת כותבים   צור קשר
                   
אוכל ותזונה  |  בריאות ונפש  |   בארץ  |   התנדבות - קהילה  |  חוק ומשפט   |  ספורט פראלימפי  |  רפואה משלימה   |  עמותות וארגונים  | >>  כניסה לאינדקס  <<
 
בארץ

ספר אוטוביוגרפי על ילד הסובל מהתקפי חרדה

ברוך ישראל (23), מחבר הספר "אני הפחד - נעים להכיר", סבל מגיל צעיר מהתקפי חרדה קשים, אך לאורך כל שנות ילדותו לא העז לחלוק את מלוא מצוקתו עם הוריו. התוצאות לכך היו קשות
 

מערכת, 10/12/2018, צילום: יחצ
 



אני הפחד - נעים לכיר - חזית הספר
 
ברוך סבל מהתפרצויות חרדה ובכי, ונאלץ לבקש מאחיו הצעיר ומחבריו לספסל הלימודים שילוו אותו מבית הספר לביתם, דבר שעורר גיחוך בסביבתו. 
לאחר שסבל מחרם אותו ארגנו בני כיתתו, הפך ברוך לילד מנודה ושתקן, המעביר את הפסקות בית הספר ליד חדר המורים, בשיחות טלפון ארוכות עם אביו - רק כדי לא לחוש בפחד ובבדידות.
בכיתה ח׳, לאחר שחדר בחשאי לחשבון האי סי קיו של חברו - נחשף לכינויים המעליבים אותם נהגו לכנות אותו חבריו לכיתה מאחורי גבו.
בעקבות כך גמל ברוך בליבו להפוך למצטיין בית-ספרי, במטרה להוכיח לעצמו ולסביבתו כי הוא איננו זקוק לאיש. 
חרף מצוקתו, איש לא אבחן את מצבו הקליני, כשכל המומחים חוזרים ואומרים להוריו שזוהי ככל הנראה מצוקה שתעבור עם הגיל. אבל היא לא עברה, אלא רק החריפה. 

בגיל 18 הוא החליט להתאבד. הוא ערך את כל ההכנות, וידא שהוריו לא יהיו בבית, ניסח מכתב פרידה וקשר חבל למנורה - אך ברגע האחרון נמנע מהמעשה הנמהר. מספר שבועות לאחר מכן, הוא ביצע ניסיון דומה, הפעם עם כדורים - אך גם הפעם נמלך בדעתו ברגע האחרון.
ֿעם התייצבותו בלשכת הגיוס, ומתוך החלטה שלא להתגייס לצה״ל  - החליט ברוך לשתף את הפסיכולוגית הצה״לית בכל הקשיים והפחדים מהם הוא סובל. מעשה זה הציל ככל הנראה את חייו. הפסיכולוגית הצה״לית זימנה את הוריו והזהירה אותם, שאם לא ידאגו לטיפול מקצועי לבנם לאלתר - הם עלולים לאבד אותו. 
אמו, שהכירה 'הלומי קרב' מעבודתה בים המלח, הפנימה באותו רגע את מצבו של בנה, וארגנה לו מפגש עם רופא פסיכיאטר.
הפסיכיאטר אבחן את ברוך כסובל מאגורפוביה (פחד מפני המון) ומהתקפי חרדה.

ידוע כי הפרעות חרדה בקרב בני נוער לא מונעות מהם להבין כי המחשבות הטורדות אותם אינן הגיוניות, ופעולותיהם החוזרות סתמיות ומיותרות. הניסיון של אותם נערים להסתיר את מצבם, ו״להתנהג נורמלי״ רק מחריף את בידודם מהסביבה, ואת מצוקתם.
רק לאחר שאובחן זכה ברוך לטיפול הולם את מצבו. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בו החל, והטיפול התרופתי שנרשם לו, סייעו לו להשתלט על הפחד, ואפשרו לו להשלים את השירות הלאומי, ואת לימודי התואר הראשון בחינוך - אותם הוא משלים בימים אלה. 
לאחרונה הוציא ברוך ישראל את 'אני הפחד נעים להכיר' - ספר אישי-ביוגרפי פרי עטו, בו הוא מתאר בפירוט את הקשיים העצומים אותם חווה כילד וכנער - ואת הדרכים והשיטות שבאמצעותן הצליח להיחלץ ממצוקתו.

״כתבתי את הספר לא בשביל לזכות בתהילה או הכרה, ולא בשביל להרוויח כסף. כתבתי אותו בשביל שיוכל לפתוח פתח לשינוי לבני נוער במצבי, ויראה להם דרכים להסביר לסביבתם את המצוקה הרבה בה הם נתונים" אומר ברוך, ומוסיף "חשוב לי שגם הורים לילדים יקראו את הספר, ואולי ימצאו בו סימנים הדומים למצוקות ילדיהם. חשוב לי להדגיש שיש בעיות שלא ניתן לפתור אותן רק על ידי חינוך והשתדלות - ואבחון מקצועי מוקדם עשוי לחסוך שנים של סבל ומצוקה".
'אני הפחד נעים להכיר' הוא ספר אוטוביוגרפי בו מספר המחבר על התמודדותו ארוכת השנים עם הפרעות חרדה קשות החל מכיתה גימל ועד ימים אלה.
החרדות הללו התחילו בכיתה ג', אז, בשובו מבית הספר, הבחין ברוך בשני ילדים העוקבים אחריו. הוא נתקף בפחד שגבר ככל שהוא התקרב לרחוב שלו. כשהגיע בסמוך לביתו הוא חש שהוא חייב לברוח, והחל לרוץ בכל המהירות, בעוד הילדים צועקים אחריו שהם עוד יתפסו אותו.
הוא הגיע הביתה בוכה. ומשם החיים שלו התהפכו ב-180 מעלות, והוא החל לסבול מחרדות קשות. לימים התברר לו שמתהלכים סיפורים בדימונה על ילדים שעוקבים אחרי ילדים אחרים ומכים אותם בשביל הבידור, או בשביל לקחת מהם כסף.

מאותו היום הוא החל לברוח מבית הספר, ולחפש בכל פעם תירוץ אחר למה לא ללכת לבית הספר. הוא מספר על חרדות לא הגיוניות, שהבית שלו ייעלם, שהדרך לבית תיעלם. בכל יום הוא החליף דרך לבית הספר, כדי לבלבל את מי שעוקבים אחריו, וזאת לאורך כל השנים עד כיתה ט'.
אך גם השהייה בבית הספר הייתה קשה ומביכה. לאורך שנים הוא היה נתקף לפתע בהתקפי חרדה קשים באמצע השיעור, אך לא הבין מה עובר עליו. הוא התחיל להזיע, הידיים שלו החלו לרעוד והרגיש שהוא חייב ללכת. היה בו רצון שמשהו יקרה עכשיו ושהוא יהיה חייב לצאת, ואז הוא היה מתחיל לבכות ללא הפסקה, או בורח. הוא זוכר שהתקשרו להורים שלו כמה פעמים שיבואו לקחת אותו מבית הספר, כי לא ידעו איך להתמודד עם התופעה, וההורים שאלו אותו מה לא בסדר, אך הוא ידע כבר בגיל צעיר מאד שהסיבות של הפחד שלו לא הגיוניות, והוא לא שיתף אותם בסיבות מדוע הוא בוכה.

לדבריו, המסגרות החינוכיות הפנו את ברוך לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים, וכולם היו בדעה אחת שהתופעה הזו תחלוף מעצמה. לאחר מכן התחילו להלעיט אותו בכדורים. בתחילה בתוספי תזונה, ואחר כך בכדורים פסיכיאטריים נוגדי חרדה. חרף כך, לא ניתנה שום אבחנה מדויקת למצבו, ולתסמונות הנפשיות שמהן הוא סובל.
לדבריו, אביו הכיל את המצב, וניסה לבדוק איתו במה הוא יכול לסייע לו כדי להתגבר על התחושות הגרועות. אמו, לעומת זאת, לא רצתה ככל הנראה להאמין שמשהו לא בסדר איתו, התכחשה למצב, והביעה פליאה בכל פעם שהתקפת חרדה גרמה לו למצוקה.
לדבריו, בשל החרדה, הוא כל הזמן חיפש לעצמו רשת ביטחון – כלומר חברה של ילדים ושל מבוגרים שיהיו לידו, ויפחיתו בצורה משמעותית את תחושות החרדה והבדידות. כך, הוא ביקש מאחיו הקטן שילווה אותו לבית מבית הספר, והדבר גרר לעג מהסביבה, על כך שהאח הגדול צריך ליווי של האח הצעיר ממנו.

המעבר מבית הספר היסודי לחטיבה היה מאד קשה עבורו. הוא היה מתחיל לבכות בכיתה, והצוות החינוכי גילה מבוכה, ולא ידע מה לעשות במקרה שלו. במהלך כל שלושת ימי ההיכרות עם כיתה ז'  הוא בכה ברצף. לבסוף, אחד מהמורים הבחין במצוקתו והוליך אותו ליועצת הבית ספרית. וגם הפעם, כלל הטיפול בו שיחות, ללא אבחנה מדויקת. באותו שלב הוא החל לספוג ביקורת מהילדים הסובבים אותו שתייגו אותו כמוזר ומשונה.  
בכיתה ח' הילדים ערכו עליו חרם. החרם החל בגלל הנוהג שלו להצטרף לקבוצת ילדים מהשכונה שלו, בכל פעם שהסתיים בית הספר – כדי לא ללכת לבד הביתה. מצד אחד הוא התעקש להצטרף לחבורה, אך מצד שני הוא היה שותק מביישנות. הילדים התחילו לקרוא לו "השומר ראש", ויום אחד, מנהיג החבורה קרא לכולם לברוח ממנו, והוא נותר לבד ברחוב ונתקף בחרדה קשה. הוא הגיע לבית הוריו במצב קשה ובבכי היסטרי.
הוא זכר את סיסמת הכניסה של אחד מהחברים שלו לICQ – שהייתה אז הרשת החברתית הפופולארית של הילדים, ונכנס אליה כדי להתעדכן בהלכי הרוח של חבריו לכיתה. אך משנכנס לרשת דרך פרופיל חברו חשכו עיניו. הוא זה שהפך לנושא השיחה החם. הרכילות המכוערת עליו מאחורי גבו, והכינויים המעליבים הכו אותו בתדהמה ובחוסר אונים.
מאותו רגע הוא מספר כיצד החליט שהוא מסוגל להמשיך לחיות בלי חברים. למה הוא צריך אותם? הוא לא צריך אף אחד. בהפסקות הוא היה נעמד באזור חדר המורים לבדו, ומחכה שההפסקה תעבור. אבא שלו, שידע על הקשיים בהפסקות, סיכם איתו על שיחת טלפון יומית שנמשכה לאורך כל ההפסקה, כדי שלא ירגיש  לבד. בשיחות הללו אמר לו אביו כי חבריו לספסל הלימודים מקנאים בו, ולכן הם מתנכלים לו, והוא התחיל לעבוד על עצמו, כדי להשתפר, כדי להראות לאותם חברים שהוא לא צריך אותם. להיפך, הם עוד יראו כיצד הם אלה שיצטרכו אותו.

באותה תקופה מספר ברוך על נוהג לחלק תעודות הצטיינות בית ספריות בסיום כל שנה. זה היה מעמד שהתלמידים המצטיינים היו מקבלים בו אותות הוקרה, וזוכים לתשואות של כל בית הספר. ברוך החליט שהוא יזכה בתעודת הצטיינות ויהי מה. וכך הוא התחיל להשקיע את כל כולו בלימודים. בכל פעם שהוא נקרא לפעילות כלשהי, הוא היה אומר שהוא מעדיף להתכונן למבחן. וכך, החל מכיתה ט', הוא החל לזכות בתעודות הצטיינות בית ספריות. הוא מעיד, כיצד ההצטיינות הזו שחררה אותו עד כיתה י"ב מהצורך לחפש ורכוש חברים. הילדים עצמם החלו לרצות בקרבתו, אבל הוא הרגיש שזו התנהגות אינטרסנטית ולא אמיתית. הוא חש לדבריו, שכל רצונם להתקרב אליו נבע מהרצון שהוא יעזור להם בלימודים וייתן להם להעתיק ממנו במבחנים.
בכיתה י' קיבל ברוך את הזימון הראשון לצבא וחטף הלם. הוא מעיד כיצד הדבר שהוא רצה יותר מכל זה שיפטרו אותו משירות צבאי.  עדיף מבחינתו היה לעשות הכל רק לא להתגייס, למרות שידע שאביו מייחל שיתגייס לצה"ל. בראיון האישי שנערך לו בלשכת הגיוס סיפר ברוך לפסיכולוגית את כל מה שעבר עליו בילדות, ולאחר כמה שבועות הוא קיבל הודעה שמועד הגיוס שלו נדחה. במקום מועד גיוס מחודש הוא זומן לראיון נוסף, הפעם עם הוריו.
בפגישה זו הזהירה הפסיכולוגית הצבאית את ההורים שאם הם לא ימהרו לטפל במצבו, הם עלולים לאבד אותו. רק אז הידיעה שהוא סובל מבעיות נפשיות קשות ובלתי פתירות חלחלה להבנתה של אמו. אמו, שעובדת בספא בים המלח, נחשפה במהלך עבודתה לנכי צה"ל רבים וביניהם "הלומי קרב" הנופשים בבתי המלון. היא התייעצה עם אחד מהם שהמליץ לה על פסיכיאטר – וסידרה לברוך פגישה איתו.

הפסיכיאטר הראשון שנתן למצבו של ברוך שם ואבחנה. הוא אובחן כסובל מהתקפי חרדה ומאגורפוביה (פחד ממקומות הומי אדם). הפסיכיאטר רשם לו תרופה המתאימה לטיפול בהפרעות הללו, והפנה אותו לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי על מנת שילמד להתמודד עם מצבים מעוררי חרדה.
לדברי ברוך, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, שבו הוא ממשיך עד היום, מערב שיחות עם תרגול שעיקרו חשיפה מתגברת והולכת לגורמי החרדה והלחץ מהם הוא סובל. הטיפול גורם לו לשיפור ואפילו לתפקוד נורמטיבי לחלוטין בסיטואציות שפעם הוא לא היה מעז להתמודד איתן.
ברוך מספר שהוא תמיד אמר למטפל שלו: למה זה דווקא מגיע לי? למה דווקא אני סובל מההפרעות האלה? והמטפל ענה, שהוא צריך דווקא להודות שהתמזל מזלו ושהוא אובחן בגיל צעיר יחסית, ושהוא לוקח טיפול שמסייע לו להשתפר ולצאת מהמצב התפקודי החמור אליו נקלע. לדברי המטפל יש אחרים שמאובחנים מאוחר, וכאלה שגם לאחר שאובחנו לא עוברים שום שיפור במצבם.

אך השיפור לא היה כל כך מהיר, ומהביקור הגורלי בקליניקה של הפסיכיאטר עוד נכונו לברוך משברים קשים.
לקראת גיוס בני כיתתו הוא קיבל פטור משירות על סמך מצב רפואי. בסיום התיכון הוא התנדב לשירות לאומי והוצב בבית מרקחת בדימונה  - עיר מגוריו. גם שם לא פסקו התקפות החרדה – וכעבור שבועיים הוא התחנן לאמו שתבוא לקחת אותו משם.
אמו לא הבינה מדוע הוא מסתגר בחדר, ולא הולך לעבוד כמו האחיינים שלו הצעירים ממנו בכמה שנים. מריבות קשות סבבו סביב אי הרצון שלו לצאת מחדרו. כשבסופו של דבר נאות להצטרף לאחייניו בעבודת מלצרות באירוע, מתוך מחשבה שיעבדו יחדיו, החליטו המעסיקים להפריד ביניהם לחללים שונים. ברוך מספר שהוא לא היה מוכן לרוע הגזירה, והחרדה הציפה אותו. הוא המשיך ללכת אחרי האחיין שלו, שהתחנן בפניו שיפסיק, כי הוא עושה לו פדיחות.

בעקבות המקרה, וההתדרדרות במצבו - הוא החליט לשים קץ לחייו. הוא וידא שההורים שלו לא יהיו בבית. מצא חבל, כרך אותו סביב המנורה והכין מכתב התאבדות, אבל לא העז לעשות מעשה. כעבור תקופה מסוימת הוא החליט לבלוע עשרות כדורים כדי לשים קץ את חייו. הוא הרים אותם לכיוון פיו בידו, הביט בהם, ואז חזר בו מהחלטתו.
באותה תקופה הוא שמע שקיים גם שירות לאומי בבתי ספר. הרעיון לעשות את השירות הלאומי שלו בבית הספר שלו הלהיב אותו. רכזת השירות הלאומי התלהבה מהרעיון, וארגנה לו מקום בבית הספר כמלווה ומסייע לתלמידים מתקשים. הוא מספר כיצד התפלל לכך שהמורות שם לא יזכרו אותו, ולא יזכירו לו את כל הבעיות שמהן סבל, אך איש לא הזכיר לו זאת יותר.

ברוך מגדיר את השירות הלאומי בבית ספרו כסגירת מעגל, כמעשה ששינה את חייו. למעשה, השירות שרטט הציב בפניו ייעוד, והתווה את הדרך לצאת מהבור האפל אליו נקלעו חייו. הוא החליט להפוך למורה ומחנך.
החוויות המחודשות שעבר בבית הספר, ריפאו את הסיוטים והחוויות הקשות שעבר בהיותו תלמיד מן המניין. הצורך של התלמידים בעזרתו, והמפגש עם אותם מורים, באותם שבילים ובאותם נופים, צרבו בו מחדש את חוויית בית הספר כחוויה חיובית.
בסיום השירות הלאומי הוא החל ללמוד הוראה באוניברסיטה הפתוחה, ובקרוב הוא מסיים תואר ראשון בחינוך. בשנה הבאה הוא ישלים תעודת הוראה, לקראת קריירה בתחום החינוך.

מדוע כתבת ספר? 

ברוך אומר שהסיבה העיקרית לכתוב את הספר לא הייתה על מנת לקבל הכרה או תהילה, ולא בשביל להרוויח כסף. הסיבה הייתה הרצון שלו לחשוף בפני נערים וצעירים, ובפני הוריהם - את הבעיה הזו.
"חשוב לי שהורים יהיו ערים לכך שהילדים לא תמיד יספרו להם מה הם עוברים, וזה לא קשור לגיל. הניסיונות של ילדים "להיות נורמליים" רק מגדילים את ההכחשה וההסתרה של הבעיה מהסביבה. המצב הזה מעכב את הטיפול שעשוי לגרום לשיפור עצום לא רק במצבו של הילד, אלא גם בחוויות שהוא חווה בילדותו – שהן חוויות מעצבות חיים. המסר של הספר, אומר ברוך, הוא שאם אני יכול לצאת מהמצב הלא תפקודי שבו הייתי נתון, אז בטח גם הרבה נערים אחרים מסוגלים.
ברוך מעיד כיצד סיגל מספר שיטות שבעזרתן הוא מצליח לצאת מהתקפי הפניקה, ולהפחית את השפעתן. הוא אומר לעצמו למשל "תחשוב מה הכי גרוע שיכול לקרות?" לוקח נשימות עמוקות. לדבריו חרדה זה כמו הר. יש עלייה עד שמגיעים לשיא – שאחריו תמיד יש רגיעה. "אם אתה יודע שמדובר בעלייה לצורך ירידה  - אתה מפסיק להתנגד לחרדה, אלא מאפשר לה להיות, ואפילו מעודד אותה לגדול כדי להגיע מהר יותר לשיא שלאחריו תבוא הרגיעה".

את 'אני הפחד נעים להכיר' – ספר בהוצאת 'שניר' ניתן להשיג ברשתות הספרים ובחנויות הפרטיות.
מחיר מומלץ בחנות: 68 שקלים.
באתרי האינטרנט של סטימצקי וצומת ספרים -  62 שקלים
.



ברוך ישראל
 
 


 

האינדקס המרכזי
18,918 בעלי עסקים ונותני שירות

1
 
אבחון וטיפול אלטרנטיבי 843
   
אביזרי חבישה 12
   
אביזרי שיקום 36
   
אוסטיאופתיה 33
   
אופטומטריסטים 634
   
אופטיקאים 529
   
אחיות פרטיות 145
   
אירידיולוגיה 20
   
אמבולנס פרטי 142
   
ארומתרפיה 23
   
ביופידבק 17
   
בית לחיים 4
   
בית אבות דיור מוגן 502
   
בתי הבראה והחלמה 13
   
בתי חולים 81
   
בתי חולים לבריאות הנפש 21
   
בי"ח סיעודיים וגריאטריים 99
   
בתי טבע 158
   
בתי מרקחת 819
   
גוף ונפש 422
   
דיאטנים 537
   
הומאופתיה 280
   
הידרותרפיה 51
   
הילינג 265
   
היפנוזה 18
   
הסעות נכים 27
   
השמת עובדים זרים 65
   
ויטמינים 10
   
חיתולים למבוגרים 66
   
טווינא 23
   
טיפול אלטרנטיבי בילדים 44
   
טיפול באמצעות בעלי חיים 43
   
טיפול בעזרת יצירה והבעה 384
   
טיפול בהפרעות זיכרון 7
   
טיפול בהפרעות שינה 16
   
טיפול באמצעות ציורי ילדים 2
   
יועצי תזונה 70
   
כירופרקטיקה 109
   
כירורגיה של היד 28
   
מגנטותרפיה 7
   
מדיטציות 48
   
מוצרים אורטופדיים 295
   
מוקדי עזרה ראשונה 103
   
מכונים רפואיים 526
   
מכשירי שמיעה ואביזרים 194
   
מנגנוני נכים לרכב 16
   
מרחצאות ומעיינות מרפא 6
   
נטורופתיה 235
   
נעליים אורטופדיות 84
   
עורכי דין ביטוח 1044
   
עורכי דין ביטוח לאומי 1217
   
עורכי דין דיני נזיקין 4182
   
עורכי דין רשלנות רפואית 462
   
פודיאטרים 33
   
פיזיותרפיה 381
   
פיזיותרפיה התפתחותית 16
   
פילאטיס 167
   
פלדנקרייז 139
   
פסיכוגריאטריה 2
   
פסיכולוגיה התפתחותית 31
   
פסיכולוגיה שיקומית 39
   
פסיכותרפיה 632
   
פרחי באך 41
   
ציוד ואביזרים לנכים 49
   
קינסיולוגיה 25
   
קלינאי תקשורת 260
   
רולפינג 8
   
רכב חשמלי וקלנועיות 46
   
רכיבה טיפולית 38
   
רפואה סינית 403
   
רפלקסולוגיה 433
   
שיאצו 180
   
שיטת אלבאום 17
   
שיטת אלכסנדר 79
   
שיטת פאולה 31
   
שיקום נכים ונפגעים 165
   
שירותי סיעוד 556
   
תזונה ודיאטות טבעיות 98
   
תרפיה במוסיקה 29
   


אבחון וטיפול אלטרנטיבי אביזרי חבישה אביזרי שיקום אוסטיאופתיה אופטומטריסטים
אופטיקאים אחיות פרטיות אירידיולוגיה אמבולנס פרטי ארומתרפיה
ביופידבק בית לחיים בית אבות, דיור מוגן בתי הבראה והחלמה בתי חולים
בתי חולים לבריאות הנפש בי"ח סיעודיים וגריאטריים בתי טבע בתי מרקחת גוף ונפש
דיאטנים הומאופתיה הידרותרפיה הילינג היפנוזה
הסעות נכים השמת עובדים זרים ויטמינים חיתולים למבוגרים טווינא
טיפול אלטרנטיבי בילדים טיפול באמצעות בע"ח טיפול ע"י יצירה והבעה טיפול בהפרעות זיכרון טיפול בהפרעות שינה
טיפול ע"י ציורי ילדים יועצי תזונה כירופרקטיקה כירורגיה של היד מגנטותרפיה
מדיטציות מוצרים אורטופדיים מוקדי עזרה ראשונה מכונים רפואיים מכשירי שמיעה ואביזרים
מנגנוני נכים לרכב מרחצאות ומעיינות מרפא נטורופתיה נעליים אורטופדיות עורכי דין - ביטוח
עורכי דין - ביטוח לאומי עורכי דין - דיני נזיקין עורכי דין - רשלנות רפואית פודיאטרים פיזיותרפיה
פיזיותרפיה התפתחותית פילאטיס פלדנקרייז פסיכוגריאטריה פסיכולוגיה התפתחותית
פסיכולוגיה שיקומית פסיכותרפיה פרחי באך ציוד ואביזרים לנכים קינסיולוגיה
קלינאי תקשורת רולפינג רכב חשמלי רכיבה טיפולית רפואה סינית
רפלקסולוגיה שיאצו שיטת אלבאום שיטת אלכסנדר שיטת פאולה
שיקום נכים ונפגעים שירותי סיעוד תזונה ודיאטות טבעיות תרפיה במוסיקה  
 
 
כל הדרכים שלכם ליצירת קשר:

                     
חזרה לדף הבית    תנאי שימוש   מדיניות פרטיות   חוק הספאם   אתיקה מקצועית   חוק זכויות יוצרים
                     
פקס: 153-54-7126459   דוא"ל: adigo.adigolan@gmail.com   כתובת: בן חור 14 באר שבע   הצהרת נגישות   רישום ניוזלטר   אודות ADIGO

מדיניות שימוש ב-cookies וכלים אחרים

על מנת לאפשר לנו לפעול ולהפעיל את האתר באופן מיטבי וכן לשפר את חווייתכם מהשימוש בו, אנו עשויים להשתמש בכלי מסוג "עוגיות" (Cookies), כמו גם ב"כלים אחרים" | יחד עם זאת, על מנת שנוכל לעשות זאת, אנו נדרשים לאישורכם והסכמתכם | היה ואם אין רצונכם להתיר לנו להשתמש בכלים אלו, הנכם נדרשים להפסיק באופן מיידי שהייתכם-שימושכם באתר | האמור ד-לעיל' מהווה תמצית "מדיניות השימוש" באתר | את הנסח המלא והמחייב ניתן למצוא בקטגוריה "מדיניות פרטיות".

בכל שאלה ניתן לפנות אלי באמצעות צור הקשר שבאתר   |   מדיניות פרטיות 


© כל הזכויות שמורות ל: "עדיגו"- עדי גולן ADIGO-ADI GOLAN