ביצעו ניתוח מיותר, התעלמו מסממנים של דימום פנימי, השביתו מוניטור צפצפני בטענה שהוא מקולקל ומפריע, עד שהלקוחה חטפה התקף לב. והתוצאה: המנותחת מתה
מערכת, 09/10/2016, צילום: רן כליף
תביעה אותה הגישו בימים אלה עוה"ד דוד פייל ועדי אברג'יל-ברוורמן - מגוללת פרשיה קשה של מוות, הנראה על פניו מיותר.
על פי התביעה, הומלץ לאישה, שנטלה מדללי דם עקב מצבה הבריאותי, לעבור ניתוח סבוך להסרת גידול שפיר בין הלבלב לטריסריון – וזאת, מבלי שנערכה לה ביופסיה בטרם הניתוח, למרות הסיכון המוגבר לדימום פנימי, ולמרות שניתן היה לרפא את הגידול באמצעות טיפול שמרני בתרופות ביולוגיות.
אך כאן רק מתחיל סיפורה הטרגי של האישה. מהרשומות הרפואיות עולה כי מיד לאחר הניתוח החלה האישה להתלונן על כאבי בטן ותחושה כללית ירודה, ובדיקות הדם שלה הצביעו על נפילה ברמת ההמוגלובין – תופעת לווי ידועה של דימום פנימי.
על פי התביעה, המשפחה המודאגת הפנתה את תשומת לב הצוות הרפואי כי המוניטור של החולה לא מפסיק לצפצף, אך במקום להתייחס למצבה הקריטי – כיבה הצוות את המוניטור בטענה שהוא מקולקל.
מצבה של האישה הלך והתדרדר, עד שכתוצאה מהדימום החריף, חטפה התקף לב.
בבדיקת סי-טי שנערכה לאחר מכן לאישה, התגלה כי באזור הניתוח מצטבר דם רב. חרף כך, וחרף תלונות מחריפות והולכות של המטופלת, סירבו הרופאים להורות על ניקוז הדימום מבטנה - בשתי פעמים שונות בהן נבחנה הבקשה.
לאחר עיכוב של ימים ארוכים, ולאחר שמערכות גופה החלו לקרוס, הובהלה האישה לניתוח על מנת לנקז את הדימום הפנימי - אך לדברי עוה"ד פייל ואברג'יל-ברוורמן - הדבר נעשה מאוחר מדי – והיא נפטרה. ד"ר בוריס קירשטיין, מומחה לכירורגיה כללית מ"פורום רופאים" חיווה את דעתו על המקרה מטעם התביעה, וקבע כי היה מקום לשקול טיפול תרופתי שמגיב טוב לגידול מסוג זה, טרם הכנסתה לניתוח מורכב במצבה.
בימים אלה הגישו עוה"ד פייל ואברג'יל-ברוורמן ממשרד עורכי הדין פייל ושות' - תביעת פיצויים על סך 2.5 מיליון שקלים – נגד בית החולים איכילוב ונגד הצוות הרפואי שלו – בשם משפחת המנוחה. התביעה נדונה בימים אלה בביהמ"ש השלום בתל אביב.
מהתביעה עולה כי האישה סבלה בעברה מבעיות לב. ב-2003 עברה ניתוח החלפת מסתם. מאז הניתוח, טופלה האישה בתרופת קומדין לדילול דם.
בעקבות כאבי בטן, ביצעה האישה בדיקות אולטרסאונד וסי-טי, אשר אבחנו גוש גדל והולך שטיבו אינו ברור - ליד ראש הלבלב.
לדברי בני משפחתה, האישה טופלה בביה"ח איכילוב, שם נמסר לה כי היא חייבת להסיר את הגידול, כאשר האופציה הטיפולית היחידה היא הסרתו באמצעות ניתוח.
לדברי עוה"ד פייל ואברג'יל-ברוורמן, לא בוצעה ביופסיה לגידול, כך שהרופאים לא ידעו מבעוד מועד שהגידול הינו שפיר. כמו כן, לא הוסבר לחולה כלל כי קיימת אפשרות לטיפול שמרני או חלופי כלשהו, וגם לא הסיכונים והסיבוכים הרבים הכרוכים בניתוח הסבוך אותו היא אמורה לעבור.
על פי התביעה, שיעור ההמוגלובין שנמדד לאישה בטרם קבלתה לניתוח באיכילוב עמד על שיעור של 13.4. במהלך הניתוח קולף הגוש והוצא יחד עם חלק מהתריסריון וחלקים קטנים מהלבלב.
הבדיקה הפתולוגית של הגוש שהוצא קבעה כי הגידול הוא שפיר. בסיום הניתוח אושפזה האישה במחלקת כירורגיה כללית ב' באיכילוב, ובאותו היום כבר התלוננה על כאבים בחזה.
מבדיקותיה, בימים שלאחר הניתוח, עלה דופק מהיר, נקז דמי, פצע חבוש עם מעט דימום ובטן עם רגישות. רמת ההמוגלובין של המנוחה צנחה. וצוין כי היא סובלת מאנמיה. בהמשך הכאבים בחזה התגברו,פיתחה דופק מהיר והתלוננה על תחושת שריפה בבטנה ובחזה.
יומיים לאחר הניתוח נותקה האישה מהמוניטור. לטענת משפחת התובעת, המוניטור לא הפסיק לצפצף ולאחר דרישת המשפחה כי העניין ייבדק בדחיפות על ידי רופא, דרישה שלא נענתה, נותק המוניטור בטענה כי הוא "מקולקל".
רק כ-72 שעות מתחילת הכאב של האישה ובשל המשך התלונות – בוצע לה א.ק.ג שהדגים אוטם לבבי, שבעקבותיה הוחלט להעביר את האישה למחלקה לטיפול נמרץ קרדיולוגי. בעת העברתה הוזמנו 4 מנות דם. האישה קיבלה 3 מהן – אך רק לאחר יותר מ-3.5 שעות לאחר שאובחנו אוטם לבבי ורמות המוגלובין נמוכות באופן קיצוני.
למחרת בוצע לאישה CT שהדגים כמות דם גדולה באזור הניתוח ומעט נוזל מסביב לכבד. רופא כירורג ציין כי האישה "ללא בעיה חריפה" וכי "אין צורך בהתערבות". יומיים לאחר אשפוזה בטיפול נמרץ – הועברה האישה למחלקה הכירורגית. באותו יום התלוננה על תחושה של "איבוד פעימת לב". יומיים לאחר מכן צוין כי היא מדממת, וכי אין להוציאה מהמיטה לטיפולי פיזיותרפיה.
בדיקת CT נוספת הדגימה כי כמות הדימום סביב הניתוח גדלה, כמו גם הנוזל סביב הכבד. במהלך שבועיים לאחר מכן הוכנסו נקזים לחלל בטנה של האישה. בכל הזמן הזה סבלה האישה מחום גבוה, הצטברות הנוזלים בין הלבלב לכבד גדלה, והודגמה דליפה מאזור המעי.
ארבעה ימים לאחר מכן הוחלט להתייעץ עם קרדיולוג, ששוב קבע כי אין צורך בהתערבות נוספת והוסיף כי אין מקום לצנתור. רק יומיים נוספים לאחר מכן, ולאחר המשך תלונות על כאבים, המוגלובין נמוך וחוסר יכולת להאכיל את האישה, הוחלט על התערבות כירורגית – למרות הסיכון הניתוחי הרב.
האישה הועברה לניתוח לצורך הכנסת צינור הזנה וניקוז, ולאחר מספר ימים לניתוח מתקן עקב אי הצלחה בהפסקת הדימום הפנימי. בהמשך היא הונשמה והורדמה.
יומיים לאחר מכן עברה האישה ניתוח דחוף נוסף בשל הדליפה בפצע הניתוח, אך לאחריו חלה החמרה במצבה, והתגלו מורסה בכבד ואוטם באונה השמאלית של המוח. מכאן מצבה הלך והתדרדר, ולמרות מאמציי הרופאים, שנמשכו מספר שבועות - האישה נפטרה, כשהיא בת 56 בלבד.
מומחה קבע: היה מקום לטיפול תרופתי שמגיב טוב לגידול מסוג זה
ד"ר בוריס קירשטיין, מומחה לכירורגיה כללית מ"פורום רופאים" חיווה את דעתו על המקרה מטעם התביעה, וקבע כי היה מקום לשקול טיפול שמרני בגידול של האישה, טרם הכנסתה לניתוח מורכב, זאת, משום שמדובר באישה בת 56, שנכנסה לניתוח לצורך הוצאת גידול מסוג שמגיב טוב גם לטיפול תרופתי.
לדבריו, למרות התרשמות הצוות הרפואי בבית החולים איכילוב כי מדובר בגידול שפיר, הוחלט על כריתת הגוש בתריסריון ולא בוצע ניסיון לאבחנו תחילה.
ד"ר קירשטיין ציין בחוות דעתו, כי לאור מצבה הקרדיאלי של החולה, שחייב נטילת תרופות נוגדות קרישה, ולאור מיקום הגידול – בחלקו השני של התרסריון, שמעמיד את החולה בפני סכנת דימום – היה על הצוות הרפואי לעשות כל מאמץ להגיע לאבחנה לפני הניתוח, ולהמנע מביצועו.
לדבריו, טיפול שמרני תחילה היה עשוי לחסוך את הניתוח, וכך היתה נמנעת ההסתבכות הפוסט-ניתוחית והחולה היתה היום עדיין בחיים.
מעבר לכך, ציין ד"ר קירשטיין כי בתיעוד הרפואי לא מצוין כי ניתן לאישה או לבני משפחתה הסבר על הסיכון המוגבר בביצוע ניתוח כריתה, לאור ההיסטוריה הרפואית שלה ונטילת מדללי הדם, ולא נראה שהוצגו בפניה אפשרויות הטיפול האחרות.
לדבריו, הצוות הרפואי חרג מהפרקטיקה הנהוגה ברפואה גם לאחר שהגידול נכרת. כך למשל, בייעוץ שניתן לאישה טרם הניתוח צוינו הוראות מפורשות לטיפולה, אך אלה לא קוימו. במצב זה האישה היתה חשופה להיווצרות קרישי דם, שיכולים לגרום לסיבוכים שונים ובהם תסחיף ריאתי, אירוע מוחי ודמם, כפי שאירע לאישה.
גם רמת ההמוגלובין הנמוכה של האישה לאחר הניתוח לא עוררה חשד בקרב הצוות הרפואי, טען ד"ר קירשטיין. לא נעשה כל ניסיון לאתר את מקור הדימום או להשיב לחולה דם, למרות הניתוח הגדול שעברה ולמרות שהיה ידוע לצוות שמדובר בחולה עם עבר לבבי.
ד"ר קירשטיין ממשיך וקובע בחוות דעתו כי בפועל האישה נותחה באיחור לתיקון המצב – כאשר במשך שבועיים היא היתה חשופה לזיהומים קשים שהגיעו מהקיבה לחלל הבטן"בשל הטיפול הכושל שניתן לה בבית חולים איכילוב, נותרה המנוחה באשפוז במשך שלושה חודשים, כשהיא סובלת ומצבה הרפואי מתדרדר מיום ליום, עד לפטירתה המצערת ב-9 במאי 2009", טוענים עוה"ד פייל ואברג'יל-ברוורמן בכתב התביעה. התביעה לפיצויים במיליוני שקלים נגד ביה"ח איכילוב, הוגשה בימים אלה בשם משפחת המנוחה - לביהמ"ש השלום בתל אביב. טרם הוגש כתב הגנה.
משרד עו"ד דוד פייל ושות' http://www.df-law.co.il עוסק מעל 20 שנה ברשלנות רפואית, תאונות דרכים ובתביעות מול חברות ביטוח וקופות חולים.
1
כותרות היום - מבזקים
24/7
1
1
מערכת החדשות: 077-330-8993
פרשת השבוע
מפי הבחור ינון דהן היו' שבת קודש פרשת בהר בחוקותי כ"ו אייר התשפ"א
-1.png)
.png)
-1.png)
-12.png)
.jpg)
