תביעה נגד איכילוב: למרות סימני מצוקה בולטים שהפגינה המנותחת - הרופאים נמנעו לאורך ארבעה ימים מלבצע לה בדיקת הדמיה והיא נפטרה
מערכת צילום: רן כליף ו-Canva
בתביעה אותה הגישו לאחרונה עוה"ד דוד פייל וגל מרקוביץ נגד משרד הבריאות המפעיל את בית החולים איכילוב מתואר סיפור מזעזע של מוות מיותר.
על פי התביעה, מצבה של המנותחת (52) שאושפזה במחלקה להתאוששות התדרדר מיום ליום, אך חרף העובדה שהרופאים המטפלים המליצו כבר ביום השני לאחר הניתוח על ביצוע בדיקת הדמיה – בדיקה זו נדחתה שוב ושוב – עד שהאישה החלה להראות סימני ספסיס (אלח דם).
רק בשלב זה, ארבעה ימים תמימים מאז שהחלו תלונותיה - היא הובהלה לבדיקת הדמיה אשר חשפה כי הרופאים תפרו בצורה לא נכונה את דופן בטנה, וכתוצאה מכך נוצרה חסימת מעי. בשלב זה הובהלה לניתוח חירום אולם היה זה מאוחר מידי והיא לא שרדה את הניתוח.
למרות המאבק על חייה, נפטרה האישה על שולחן הניתוחים, כאשר ילדיה ההמומים שליוו אותה לניתוח – נמצאים בסמוך למיטתה.
פרופ' אריה איתן, מ"פורום רופאים", מומחה לכירורגיה כללית שחוות דעתו צורפה לתביעה, קבע כי הניתוח עצמו נעשה כיאות, ואולם בסיומו שכחו הרופאים לתפור שכבת עור פנימית (פאציה) הנוטה לפתח בקעים. כפי שקבע, האישה סבלה ממספר רב של תסמינים המאפיינים בקע שהתפתח כתוצאה מסיבוך בניתוח לפרוסקופי, ואילו הצוות הרפואי היה קשוב לסימנים אלה, והיה מעביר את האישה לבדיקות הדמיה בזמן, ניתן היה להציל בנקל את חייה – ללא סיבוכים כלל – כך שחייה היו חיים מלאים וטובים משהיו טרם הניתוח.
עוה"ד פייל ומרקוביץ טוענים כי המנוחה שהייתה גרושה ומפרנסת יחידה, פרנסה את ילדיה שגרו עימה, וכתוצאה ממותה המיותר והמפתיע, הם סובלים מפגיעה נפשית וכלכלית קשה.
בימים אלה הגישו עוה"ד פייל ומרקוביץ תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית נגד משרד הבריאות המפעיל את בית החולים איכילוב. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב. טרם הוגש כתב הגנה.
פרופ' אריה איתן, מומחה לכירורגיה כללית מ"פורום רופאים" קבע בחוות דעתו, כי בהתאם לספרות הרפואית ולפרקטיקה המקובלת בתחום, בנוסף לעור שנתפר בתום הניתוח היה על המנתח לתפור גם את הפאציה – אחת משכבות דופן הבטן. "כך ניתן היה למנוע את היווצרות הבקע שאירע לאחר הניתוח, אשר היה כלוא בפאציה, ואת ניתוח החירום שנדרש כדי לתקנו", קבע פרופ' איתן.
לדבריו, בקע באזור הטרוקר (החרר בו מוחדרים כלי ניתוח לפרוסקופי) הוא אחד הסיבוכים הנפוצים של ניתוח מסוג זה. "בנסיבות אלה היה על הצוות המטפל לחשוד בכך מיד כאשר התחילה המנוחה להתלונן על בחילות, הקאות והיעדר יכולת לשתות, כבר ביום השני לאחר הניתוח, ולהפנותה באופן מידי לבדיקת הדמיה", קובע פרופ' איתן. "תלונה על היעדר יכולת לשתות הייתה צריכה להדליק נורת אזהרה באופן מידי כי מדובר בחסימת מעיים נקודתית, תופעה נפוצה ומסוכנת לאחר ניתוח לפרוסקופי, שכן היא יכולה להביא לנמק וקרע של המעי ולספסיס כתוצאה מכך – במיוחד על רקע בקע באתר הכנסת הטרוקר".
לדברי פרופ' איתן, החל מהיום השלישי שלאחר הניתוח נמדד למנוחה דופק מהיר, שעשוי להעיד על דלף וסכנת זיהום בעקבותיו, וביום הרביעי לאחר הניתוח נמדדו מדדים נוספים שאמורים היו להחשיד לדלף וזיהום.
"כל אלה חייבו ביצוע בדיקת הדמיה, שהיתה מביאה לאבחון וטיפול מוקדם יותר בכליאת המעי, דבר שהיה מונע הצטברות נוספת של מיצי מרה במעי ואת השאיבה שלהם בעת הניתוח לתיקון הבקע, וכפועל יוצא – את מותה המצער של המנוחה", קובע פרופ' איתן.
לדבריו, הניתוח הבריאטרי בוצע כהלכה ועבר בהצלחה, כך שעם התנהלות נכונה של תפירת הפאציה, או אף אבחון מוקדם של הבקע הכלוא, קרוב לוודאי שהמנוחה הייתה נותרת ללא נזק, וחיה חיים מלאים וטובים משהיו טרם הניתוח.
"המנוחה, גרושה ואם לשני בנים, ניהלה בעצמה את משק הבית, עבדה בעבודה פיזית וכלכלה את שני ילדיה שהתגוררו עמה", דברי עו"ד פייל. "היא נכנסה לניתוח שאמור היה להוביל לירידה במשקלה ולשיפור משמעותי באיכות חייה, אולם בשל התרשלות הצוות הרפואי מצאה את מותה כשהיא בת 52 בלבד. ילדיה, שליוו את המנוחה שכל שלבי הניתוח ואחריו, נותרו המומים וכואבים, לא הצליחו להשתקם מהאירוע הטראומתי ועד היום מצויים במצב נפשי קשה".
במסגרת התביעה, אותה הגיש עו"ד פייל נגד משרד הבריאות המפעיל את ביה"ח איכילוב, הוא מבקש מבית המשפט להורות למשרד הבריאות לפצות את בניה של המנוחה בסכום המקסימלי שבסמכות בית המשפט (2.5 מיליון שקלים). התביעה הוגשה לאחרונה לבית משפט השלום בתל אביב.
משרד עו"ד דוד פייל ושות' http://www.df-law.co.il מתמחה ברשלנות רפואית, נזקי גוף ובתביעות מול חברות ביטוח ומוסדות רפואיים.
-1.png?id=32928600)
.jpg)
