האם צמחי מרפא עשויים לסייע לירידה במשקל?

השמנה הינה מגיפה עולמית, ששכיחותה הולכת ועולה ברחבי העולם. על פי ארגון הבריאות העולמי, זהו מצב בו ישנה הצטברות עודפת או לא תקינה של רקמת השומן, שמהווה סיכון בריאותי. הסיכון מתבטא בעליה בסיכון לחלות במגוון מחלות כרוניות כגון: סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם וסוגי סרטן מסוימים.

השמנה נחשבת מחלה, ואלו הם חלק מהסיכונים וההשפעות הפיזיולוגיות של השמנה:

תנגודת לאינסולין: איברים מסוימים מאבדים את רגישותם להורמון האינסולין, המאפשר כניסת גלוקוז לתא. במצב בו קיימת תנגודת לאינסולין, גלוקוז לא יכול להיכנס לתאים וכתוצאה מכך רמתו בדם עולה. במקביל הלבלב מתאמץ ומייצר כמויות גדולות יותר של אינסולין, בניסיון לשפר ולהוריד את רמת הסוכר בדם, מצב שעלול לגרום לתשישות הלבלב, ירידה ברמת פעילותו ובהמשך לסוכרת.

ניהול אורח חיים למניעה או טיפול בהשמנה כולל צריכה והוצאה קלורית מאוזנת, פעילות גופנית ואף טיפול התנהגותי-קוגניטיבי.

השימוש בתוספי מזון וצמחים נפוץ למגוון מטרות, בניהן, ירידה במשקל. אבל האם השימוש יעיל? ומנגד האם הוא עלול להזיק?

בדקנו מחקרים מדעים על צמחי המרפא הנפוצים לשימוש: קינמון, קפצין, פלפל שחור וכורכומין והשפעתם על ירידה במשקל ובטיחות השימוש בהם. ירידה במשקל נבדקה במגוון היבטים שונים במאמרים השונים: מנגנונים, השפעה על פעילות התאים, מודלים בבעלי חיים ובבני אדם.

קינמון: 

ישנם  כ-250 מינים, הנפוצים ביותר הם: C.verum הנקרא גם C.zeylanicum ו-C.cassia. בנוסף לשימושו כתבלין, קינמון משמש ברפואה המסורתית לטיפול בבעיות מערכת העיכול כגון שלשולים, דלקת פרקים שגרונית, זיהום חיידקי וסוכרת סוג 2.

צמח הקינמון מכיל מספר רכיבים פעילים בעלי פעילות ביולוגית: אנטימיקרוביאלי, אנטי דלקתי ומעכב חלוקת תא. קינמון נבדק אף כטיפול אפשרי בהשמנה. בניסויים בתאים נמצא, שלרכיבים בקינמון יש מספר השפעות על מטבוליזים הגלוקוז ופעילות האינסולין: אקטיבציה של הרצפטור לאינסולין, המשפרת את רגישות התא לאינסולין ומעודד כניסת גלוקוז לתא וכמו כן הפחתה בהפרשת גרלין (הורמון הרעב). בניסויים בבעלי חיים נמצא, שלקינמון יש תפקיד בשיפור רגישות לאינסולין, מניעת עמידות לאינסולין סוכרת, והשמנה.

ניסוים בבני אדם הראו שלקינמון יש יכולת לשפר הומיאוסטאזיס של גלוקוז  ורגישות לאינסולין הן באנשים בריאים והן בחולי סוכרת, הדבר בא לידי ביטוי בירידה ברמות הסוכר בצום וירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר HgA1C ובנוסף בחלק מהמחקרים נצפתה ירידה בהיקפי הגוף וירידה במשקל.

קפצין

בשמו המדעי 8-methyl-N-vanillyl-6-nonenamide, הינו המרכיב הפעיל בפלפל צ’ילי, המוכר בשל תחושת הגירוי והבעירה שהוא גורם במגע ברקמות. אך ידוע גם בשל סגולותיו הרפואיות הרבות: נוגד דלקת, נוגד חימצון, אנטי מיקרוביאלי ואף נוגד סרטן. בנוסף עדויות במגוון מחקרים הציעו שקפצין עשוי להיות גורם המונע השמנה ומונע סוכרת. בתאים בתרבית, נמצא שקפצין, משרה אפופטוזיס ומונע התמיינות של תאי שומן צעירים. בחולדות נמצא שקפצין, מוריד משקל גוף ומשפר מדדי סוכר בחולדות סוכרתיות.

בבני אדם, קפצין משפיע במספר דרכים:

ראשית, בניסויים אפידמיולוגיים נצפה שאוכלוסיות הצורכות קפצין כחלק מהתפריט היומיומי, שיעורי השמנה בהן נמוכים יותר. והשאלה המתבקשת היא מדוע? האם אנשים האוכלים חריף, אוכלים פחות? האם הם מבזבזים יותר אנרגיה ואם כן, איך? האם שבעים מהר יותר? או אוגרים פחות שומן?

ואכן נמצא שקפצין משפיע על מגוון מסלולים המשפעים על מאזן הקלוריות בגוף:

קפצין מעלה הפרשת הורמון GLP-1  (הורמון הניתן כטיפול תרופתי לחולי סוכרת ולאחרונה אף כטיפול לעודף המשקל) הורמון זה  מופרש מהמעי כתגובה למזון, משרה שובע, מגביר הפרשת אינסולין, מקושר לירידה במשקל.

במקביל קפצין מוריד את רמות גרלין (הורמון הרעב) ומקטין את תחושת התיאבון. בנוסף באמצעות הפעלת מערכת העצבים הסימפטטית, קפצין גורם לירידה בצריכה הקלורית ועליה בהוצאת אנרגיה.

גברים ונשים שקיבלו קפסולת קפצין צרכו באופן מובהק פחות קלוריות בהשוואה לקבוצת הביקורת. בצריכה יומית של 2 מיליגרם קפצין, בקרב צעירים, נצפתה, מובהקת בהוצאה האנרגטית הבסיסית REE- resting energy expenditure.

ככל שחוקרים יותר את הקפצין מגלים מנגנונים נוספים בהם הוא פועל ומסייע לירידה במשקל לדוגמא: מסייע בחמצון חומצות שומן, בקרב מטופלים בעודף משקל, שהיו בתהליך ירידה במשקל.

והמנגנון המרתק ביותר הוא, הפיכת רקמת שומן רגילה לרקמת שומן חומה. בניגוד לרקמת שומן רגילה (לבנה)  רקמת שומן חומה הינה רקמה- בעלת פעילות אנרגטית מוגברת, הצורכת (מבזבזת קלוריות) ויוצרת חום. באמצעות מנגנון שעדיין לא ברור, נמצא שנוכחות קפצין בחלל הפה, מאקטבת את רקמת השומן החומה וייתכן שאף מסייעת ליצירתה/ הפיכת שומן לבן לחום.

תופעה נוספת, הזעה. מדוע מזיעים כשאוכלים צ’ילי? הקפצין, נקשר ומפעיל רצפטור בשם TRPV1. קולטן זה מופעל כאשר טמפרטורת הגוף עולה ואחד מתפקידיו הוא, קירור הגוף באמצעות הזעה, תהליך הצורך (מבזבז). קפצין מפעיל את הקולטן ובכך גורם ההזעה.

לסיכום, הוספת צ’ילי לתפריט עשוי לסייע במאזן קלורי ולתרום לשמירה על המשקל.

פלפל שחור

שייך למשפחת ה Piperaceae, הכוללת מעל 1000 מינים בתפוצה נרחבת. התבלין מייוצר על ידי בישול קצר וייבוש הפירות. גם לפלפל ישנן מגוון סגולות רפואיות החל מהיותו אנטימקרוביאלי, נוגד חמצון, נוגד דלקת, מונע חלוקת תאים ובעל רכיבים המשפיעים על מערכת העצבים. ברמת התא: בתרבית תאים נמצא שפלפל משפיע על תרמוגנזה, ובקרת אנרגיה, הצטברות של ליפידים, רגישות לאינסולין וכניסת גלוקוז לתא בכמה מסלולים. בבעלי חיים הפלפל השחור, גורם אפקט אנטי גליקימי ומונע השמנה.

בבני אדם נערכו מחקרים כפולי סמיות, רנדומליים ובשילוב פלצבו, רב הניסויים בדקו מגוון תרכובות צמחיות הכוללות: פלפל, קפצין, קרניטין וסיבים. נמצא שהתערובת מגבירה את תחושת השובע, לטווח הקצר. ובטווח הארוך, מורידה עמידות לאינסולין. הורדת  תיאבון, עליה בהורמוני מעי (המגבירים תחושת שובע), ועליה בהורמוני בלוטת התריס. כמו כן מתן התערובת לנשים, לאחר תהליך ירידה במשקל,  הקטינה את העליה במשקל, בסיום התהליך.

כורכומין:

שייך למשפחת הגינגר. ברפואה האיורודנית, ידוע כצמח מרפא לאסטמה, הקאות, סוכרת ומגוון מחלות כרוניות. בתרבית תאים הכורכומין משפיע על ביטוי גנים, הקשורים בחלוקת תאי שומן. כמו כן, מהווה גורם נוגד חימצון ואנטי דלקתי. בבעלי חיים: נמצא שתרכובות פנוליות הנמצאות בכורכומין, בעלות השפעה מטיבה על השמנה, הכולל משקל גוף נמוך, מסת שומן נמוכה ורמת טריגליצרידים נמוכים. ההשפעה נגרמת על ידי עליה ברמת ההוצאה האנרגטית.

בבני אדם נמצא שצריכה 600-1000 מיליגרם כורכומין ביום למשך 4-8 שבועות, גרמה לירידה בציטוקינים פרודלקתיים (אותם ציטוקינים מ”סערת הציטוקינים” העלולה להתרחש כתוצאה מהדבקה בוירוס הקורונה) כגון: IL-6, TNF-a מדד דלקתי CRP ועוד. נחקרו כמה מסלולים הגורמים לירידה במדדי דלקת. עם זאת לגבי ירידה המשקל, לא נמצא השפעה של כורכומין על משקל הגוף במחקרים אלו.

לסיכום:

מגוון התרכובות הפעילות הקיימות בצמחים, עשויות לשמש כלי נוסף, במאגר הכלים המשמשים לניהול משקל תקין. לגבי חלק מהמרכיבים, המסלולים בהן הם משפיעים ידועים ובחלק המנגנון עדיין נחקר.

בחלק מהמחקרים ההשפעה נצפתה רק בצריכה של כמות גדולה מהתבלין. אך כיוון שלא נצפו נזקים או תופעות לוואי, ניתן בהחלט להמליץ לפלפל את הארוחות שלנו בקצת יותר טעמים, ריחות וחריפות, או בקיצור תבלינים – הוסיפו טעם לחיים וגם בריאות.