בארץ

לעצום עיניים ולטמון את הראש בחול היא לא מדיניות, יש כאן אחריות לאומית וחברתית שבבתי הסוהר מגיעה האוכלוסייה שהכי הרבה בסיכון
 

מערכת, 16/10/2018, צילום: באדיבות הוועדה למאבק בנגעי הסמים
 

כך הפצירה יו"ר הוועדה למאבק בנגעי הסמים היום (שלישי, 16/10/2018) בפני נציגי שירות בתי הסוהר, משרד הבריאות המשרד לביטחון פנים ואחרים, בדיון שהתקיים בנושא טיפול ומניעת הדבקה במחלת ההפטיטיס בקרב מכורים ונגמלים מסמים באישפוזיות ובבתי הסוהר בישראל, לציון יום ההפטיטיס הבינלאומי.
יש לנו אוכלוסייה שיש לה שכיחות מאוד גבוה ונושאת את מחלת ההפטיטיס, הדבר מטיל עלינו אחריות כמדינה לטפל, התחלואה בהפטיטיס ייחודית לאוכלוסייה הזאת שבסיכון. המכורים והאסירים, שהם לכאורה בחצר האחורית של האוכלוסייה הישראלית וגם של מערכת הבריאות, הוועדה שלנו שמה לה לנגד עיניה לטפל באוכלוסיות הללו ולטפל בהן בהתאם.
אני מבקשת מכם בשרות בתי הסוהר לדעת בכמה מדובר, ידיעת המציאות היא ראשית ההתמודדות עם התופעה, אני מבקשת שתוך חודשיים תתכנסו יחד עם משרד הבריאות והרשות במשרד לביטחון פנים ולערוך את בדיקות הסקר, ושנדע מה המצב.
גיליתי שישנה אחריות לקופות החולים בעניין, הוועדה תפנה לרגולטור שהוא משרד הבריאות לשר ולמנכ"ל בהסתמך על דוח המבקר משנת 2013 שמצביע על חוב של קופות החולים לשרות בתי הסוהר בגין טיפול רפואי ותרופות ששב"ס הוציא והוא אמור להיות במימון קופות החולים.
הטיפול בשנה הראשונה לעצורים נמצא גם הוא במסגרת קופות החולים, והאינטרס של שבס הוא לדחוף אץ הטיפול הרפואי בזמן הזה, וכאן ישנה סחבת פושעת, ולכן על הרגולטור שהוא משרד הבריאות לפתור את הפלונטר הזה.  
 
יואל רזבוזוב (יש עתיד): נחשפתי לנושא של ההפטיטיס עוד שהייתי ראש הוועדה לקליטה ועלייה, ישנה בעיה אקוטית ומהותית שבה צריכים לטפל ולהציל חיי אדם, מנתונים שקיבלתי ישנם 120-140 אלף, מתוכם 60-70 אלף הם חולים בהפטיטיס המתאימים לטיפול.
הכסף שהוקצה לטיפול בהפטיטיס הינו בידי הממשלה אך נותב לכיוונים אחרים, אני מקווה שתהיה תכנית לאומית ומקצועית שבה נציל חיי רבים. לפי הדיון הזה המדינה צריכה לקחת אחריות ולא לזרוק את הכדור מיד ליד.

חוליו בורמן (מנכ"ל עמותת חץ): בשנת 2015 המדינה החליטה לצאת לתכנית לאומית למאבק בהפטיטיס ומאז לא התקדם כלום, 170 אלף איש נושאים את הנגיף, בשרות בתי הסוהר התחילו רק השנה לטפל הנשים, וכמובן שישנם 450 אסירים שידועים. אני מבקש מהוועדה לפנות למשרד הבריאות ולשרות בתי הסוהר לבדוק את האסירים במעמד כניסתם לבית הסוהר ויטופלו עודם במעמד הכניסה, ושיתוקצבו בהתאם, כי זכות החולה לדעת.
 
פרופסור אורן שיבולת (מנהל יחידת הכבד באיכילוב): אסירים בדומה לקבוצות אחרות מיוצגים יותר בהפטיטיס, האסירים המטופלים בשרותי הרפואה יוצאים לחברה האזרחית החופשית, והם מדביקים אחרים באמצעות השימוש במזרק מזוהם שנושא את מחלת ההפטיטיס.
אם נבצע סקריננג בתוך בתי הסוהר נמצא כי ניתן למנוע את התחלואה גם מחוצה לו, מכיוון שאם מטפלים ב-20 חולים בהפטיטיס ניתן להגן ולמגן 1000 אחרים- זאת לפי המחקר שביצעתי. כלומר צריכים לטפל במעט מאוד אסירים בכדי לקבל אימפקט חיובי יותר.
אי אפשר לאמוד את המספרים המדויקים של נושאי ההפטיטיס במסגרת בתי הסוהר, שהוא לכאורה גרעין ההדבקה בהפטיטיס. אני גם הפרכתי במחקרי את הטענה שניתן להדבק במחלה פעם נוספת. יש לציין כי פקודת הנציבות קובעת כי אסיר יהיה זכאי לסל השירותים הרפואיים הבסיסי הניתן על ידי קופת החולים הכללית למבוטחיה, אשר יינתן בישראל באיכות סבירה ובזמן סביר והכל בכפוף לשיקול דעת רפואי ובמסגרת מקורות המימון.
 
סג"ד מדר מרים (שרות בתי הסוהר):
בשרות בתי הסוהר אנחנו מעוניינים לטפל בכל החולים בהפטיטיס, הכמות אסירים הינה פחות 18 אלף אסירים, שמתוכם שליש אסירים ביטחוניים שאין להם שימוש בענייני סמים, כלומר המספר הינו קרוב ל-11,000 אסירים שנושאים את נגיף ההפטיטיס.
השנה התחלנו בבדיקות הרבה יותר אינטנסיביות, בנוסף לחיבור למערכת אופק, שבמעמד קבלת האסיר אנחנו נחשפים למידע מתיקו הרפואי, הדבר שמסייע לנו בטיפול במחלות שונות.
לא היה לי מקרה אחד שפניתי וביקשתי שיתקצבו וסירבו, אבל בכל זאת התהליך מתקדם לאט, אני מרגישה ששמים לי מחסומים מקופות החולים עם בירוקרטיה כבדה שקשה לתארה, אנחנו צריכים שקופות החולים ישתפו פעולה עמנו ויחד נביא למקסום אחוז הריפוי מההפטיטיס.