כתבת אתרי יד שרה, מלכה מלאת יהלום, עם אריאלה הנדלר, מ ובילת תוכנית "יד לתומך" באגף שירותי בית וקהילה בירושלים ♦ הקשב לבן המשפחה שהוא המטפל העיקרי ביקירו החולה ושומר עליו - ולו רק הקשב בלבד - כבר בו טמונה העצמה משמעותית שוברת שחיקה
מלכה מלאת יהלום, 01/04/2017
הם באים לבית יד שרה בירושלים ומנסים לשאוב כח כדי להמשיך ולטפל ביקירם, בן משפחה חולה הזקוק להם מאד. אך מי יטפל בהם? היה מטפל כזה, שומר צמוד לבן משפחתו החולה, שפרץ בבכי כאשר נשאל בשיחת ההכרות הראשונית (אינטייק) מה שלומו שלו. הפנייה אליו, הדאגה למצבו, המחישו לו עד כמה הוא זקוק לפסק זמן. לאוזן קשבת. להכרה בזכותו לחיות את חייו שלו גם כאשר הוא נושא בזכות כיבוד אב ואם.
את כל זאת אני שומעת מן המתנדבת אריאלה הנדלר, המובילה את התכנית יד לתומך בירושלים. זאת במסגרת אגף שירותי בית וקהילה.
אריאלה ליוותה את התכנית מלידתה לפני כשבע שנים. במקצועה מורה ללשון שלימדה בדרג בכיר בארץ ובארה"ב.
שלב ראשון, פגישת הכרות עם הפונה לסיוע. התכנית פועלת ב-8 סניפים של יד שרה. בסניף הירושלמי נרשמו בחודש האחרון 42 פניות – ואריאלה רוצה לראות יותר. המסר המרכזי לכל אורך השיחה: אנחנו יכולים לשנות עולם לטובה. אם ידעו יותר על התכנית – יגיעו יותר – נוכל לתת יד מסייעת לרבים יותר.
הסיוע מותאם לצרכי ואישיות המבקש. הזיהוי של מה יעצים ויחזק מתבצע כבר בשיחה הראשונית. יש המבקשים את המפגשים בקבוצה. רוצים לדעת ולהרגיש שהם אינם לבד בהתמודדות עם הטיפול בבן המשפחה החולה. אחרים מעדיפים את המועדון החברתי פסק זמן המציע להם איוורור חיוני מן השיגרה.
אריאלה מדברת בהערכה רבה על פועלה של יעל קב המנהלת את המועדון.
"היא מורה ותיקה ומעבירת סדנאות והיא מוודאת שכל פגישה תהיה רבת עניין. מביאה שחקנים, מרצים סטנד אפיסטים". כלי חשוב מאד להעצמה הוא הפגישות האישיות. בצוות המקצועי שתי פסיכולוגיות ופסיכיאטור. אין עוסקים בטיפול רפואי אך יש ידע מקצועי רב שעוזר לנתב את מבקש הסיוע לדרכים של העצמה אישית.
בקבוצות ניתן למצוא כאלה שבני ובנות זוגם חלו בפרקינסון ובדימנציה. יש קבוצות לדור הביניים – מטפלים בילדים ומטפלים בהורים קשישים. יש גם הגעה של מתנדבים לביקורי בית על מנת להעריך את תמונת המצב כמות שהיא.
"המאמץ הוא להוציא את המטפל העיקרי מן הבית לזמן לעצמו. לשבת איתם ולא ליד מיטת החולה. לפעמים בבית הקפה השכונתי. המטפל העיקרי נפתח. מדבר על עצמו. פורק עול".
הקבוצות מתכנסות פעם בשבוע- שבועיים. ניתן למצוא בהם את אלה שנטלו על עצמם את הטיפול גם אם יש בני משפחה אחרים מסביבם. ההתבוננות לאורך השנים מלמדת כי בכל משפחה יש אחד או אחת שמטים כתף. ה שומר או השומרת מחפשים אוזן קשבת כדי לדבר על עצמם. על מה שעובר עליהם. שומעים שמגיע להם לצאת לחופש קצר. להתאווררות. עושים זאת וחוזרים מאושרים.
מי שכך חוזר מחופש קצר ושובר שיגרה – יכול להיות מטפל טוב יותר. לשמור יותר על החולה הזקוק לו. ההשקעה במטפל היא איפא השקעה כפולה: בו עצמו מתוך הכרת הלחץ בו הוא נתון – ובמטופל שלו שיזכה למיטב תשומת הלב אם השומר לא נשחק.
ההרגשה האישית של בת שיחי: סיפוק רב. "מרגישה שליחות. יודעת שעשיתי טוב לאדם שהיה זקוק למה שהיד המסייעת נותנת לו".
.gif)
.jpg)
-1-2.png?id=32764436)