הביטוח הלאומי דחה את תביעת פועל הזבל בטענה שהוא רק גורר פחים ולא מרים אותם ♦ בית הדין לעבודה בתל-אביב הפך את ההחלטה
מערכת, 15/11/2017, צילום: ניר פריימן
האם פועל ממחלקת התברואה בעיריית לוד מרים את הפחים או רק גורר אותם? על שאלה כבדת משקל זו התעכבו נציגי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) לאורך דקות ארוכות בדיון שנערך בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
הדיון עסק בערעורו של פועל התברואה על אי-הכרת המל"ל בכאבי הגב העזים מהם הוא סובל - כנכות הנובעת מעבודתו (נכות מסוג מיקרוטראומה).
עוה"ד יהודה הר-צבי שייצג את פועל התברואה, הסתמך בדיון, בין השאר, על חוות הדעת הרפואית אותה חיבר המומחה לאורתופדיה אשר מונה ע"י בית המשפט, ד"ר דוד אנג'ל. ד"ר אנג'ל קבע כי העובד סובל מכאבי גב תחתון, וכי בבדיקת CT נראו שינויים ניווניים ובלטי דיסק לכל אורך עמוד השדרה המותני.
לדברי ד"ר אנג'ל, הסבירות שבעיות הגב מהן סובל התובע התעוררו בשל עבודתו - עוברת את ה-50% – וכן, שהסבירות שעבודתו היא הגורם העיקרי למחלתו עולה על 20% - וזאת בהשוואה לשאר הסיבות האפשריות.
לדברי עוה"ד הר-צבי, הפועל נהג בכל יום עבודה, החל משנת 1984 ועד לאוקטובר 2017 - לגרור ולהרים פחים במשקל של 30-70 ק"ג, וכן לגרור עגלות אשפה כבדות. הוא עבד בכל יום כ-4-5 שעות, מתוכן כשלוש שעות מאומצות, בהן הרים כ-260 פחים, זאת לאורך 6 ימים בשבוע. עבודה פיזית זו גרמה לדבריו, להפעלת לחץ רב ועומס רב על גבו.
נציגי המל"ל התנגדו לבקשתו של פועל התברואה להכיר בו כנכה עבודה, בטענה שהוא כלל אינו נוהג להרים את המשקלים עליהם דיווח, וכי הוא לכל היותר גורר פחים. עוד טענו, כי תפקיד חברו לעבודה הוא להרים את הפחים.
בנוסף, ביקשו נציגי המל"ל לפסול את חוות דעתו של המומחה שמונה ע"י בית המשפט, מפני שלדבריהם המומחה התעלם מהעובדה שמחלת הגב שבה לקה הפועל נוטה להיות גנטית, ושכיחה מאד בין בני גילו של התובע – וכי אין לה כל קשר לעבודתו.
ד"ר אנג'ל אישר את אמיתות המרכיב גנטי במקרים דומים, אך טען כי אין במקרה הספציפי שום ראיות תומכות ברקע גנטי. לדברי ד"ר אנג'ל, לאופי העבודה בה עוסק הפועל, קיימת משמעות רבה יותר במקרה זה.
כבוד השופטת נטע רות מביה"ד לעבודה מחוז תל אביב, קבעה כי יש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל, מפני שהמל"ל לא סיפק כל סיבה המצדיקה סטייה מחוות דעת זו. היא קיבלה את ערעורו של עובד התברואה – וקבעה שיש להכיר בנכותו בנובעת מעבודתו.
מערעורו של פועל התברואה, אותו הגיש עוה"ד יהודה הר-צבי עולה כי הפועל עבד בפינוי אשפה בעיריית לוד משנת 1984 במשך למעלה משלושים שנה, כ-6 ימים בשבוע, 4-5 שעות בממוצע מדי יום.
משקל הפחים שאותם הרים נע בין 30-70 ק"ג. בנוסף, העובד נדרש לסייע בגרירת עגלות אשפה ולהרים אשפה שהתפזרה מסביב לפח, אף היא במשקלים כבדים. כך, מדי יום נדרש העובד להרים כ-260 פחים בפרק זמן של כ-3 שעות. לצורך זאת הוא נדרש להתכופף ולהרים את הפח לגובה של כמטר וחצי מעל הקרקע, עד למשאית פינוי האשפה.
ב-5 השנים האחרונות לעבודתו נדרש העובד לפנות אשפה שנאגרה במכולות אשפה, ולא להרים פחים. לצורך כך הוא נדרש לחבר את משאית הפינוי למכולה, ולעיתים לדחוף את המכולה ולהפעיל את כובד משקלו כדי לתמוך בה.
משנת 2010 נדרש העובד לחבר את מכולות פינוי האשפה למשאית בעזרת זרועות, מבלי להרים פחי אשפה בידיו, אך עליו לאסוף אשפה שהתפזרה מסביב למכולות – לעיתים במשקלים כבדים דוגמת חלקי ריהוט, פסולת בנייה וכיו"ב.
פעולות אלה, על פי עדותו של העובד הוא ביצע באופן חוזר ונשנה, תוך הנעה חוזרת ונשנית של הגב לצורך הרמת המשאות, ותוך הפעלת לחץ רב ועומס רב על הגב.
המל"ל: התובע לא הרים את הפחים אלא רק גרר אותם החוצה
מנגד טענו במל"ל, כי תפקידו של התובע היה גרירת עגלות ופחים, ואילו תפקידו של חברו לצוות, אשר העיד במשפט, היה להרים את הפחים. את העגלות הירוקות, טענו במל"ל, מרימה המשאית, כמו גם את המכולות. "התובע רק גורר את הפחים החוצה מהגומחה שבה הם נמצאים", טענו נציגי המל"ל בדיון.
עוד טענו במל"ל, כי התובע מסר לחוקר, כי תיאור עבודתו הוא חיבור הזרועות למכולה והרמה לדוחס, והרמת המשא והזבל מסביב. לדברי נציגי המל"ל בעדותו של חברו לעבודה נמסר במפורש, כי מי שהרים את הפחים הוא שותפו לצוות ולא התובע. לאור זאת, טענו נציגי המל"ל - יש לדחות את התביעה הנוכחית.
מומחה: סביר כי נכותו של התובע נובעת מעבודתו
האורתופד המומחה, ד"ר דוד אנג'ל, שמונה ע"י בית הדין - קבע כי העובד סובל מכאבי גב תחתון, וכי בבדיקת CT נראו שינויים ניווניים ובלטי דיסק לכל אורך עמוד השדרה המותני.
עוד קבע ד"ר אנג'ל, כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של העובד לבין הפגיעה שממנה הוא סובל: ד"ר אנג'ל קבע, כי ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% שעבודת הרמה מרובה של פחי אשפה במשך שנים רבות, גורמת נזקים זעירים ובלתי הפיכים בגב התחתון, שמצטברים בהדרגה לכדי תרומת למחלת הגב.
גם לשאלת התרומה המשמעותית של תנאי עבודתו של התובע על הפגימה הרפואית השיב ד"ר אנג'ל בחיוב, וציין כי מדובר בעבודה שבחלקה הגדול הינה עבודת סבלות, ומשכך – השפעת הנזקים הזעירים שמצטברים בעבודה זו עולה על 20%, יחסית להשפעת גורמים אפשריים אחרים.
באשר לשאלה הנוגעת לנתונים המלמדים על שכיחות גבוהה יחסית של בלטי דיסק אצל אנשים בגילו של התובע ולתרומה הגנטית למחלה, השיב ד"ר אנג'ל כי הוא מאשר את הנתונים, אך הוסיף כי אין לקבוע שמדובר בהכרח בתחלואה טבעית.
המוסד לביטוח לאומי טען, כי אין לאמץ את חוות דעת ד"ר אנג'ל, לאור כך שלטענת המל"ל ד"ר אנג'ל לא התייחס דיו לתרומת הגיל והגנטיקה למחלת הגב ממנה סובל התובע.
מנגד, כבוד השופטת נטע רות קבעה, כי יש לאמץ את חוות דעת של ד"ר אנג'ל, משלא עלה בידי המל"ל להצביע על טעם המצדיק סטייה ממנה. "אכן המומחה אינו מתייחס בהרחבה לסוגיה, מדוע במקרה הספציפי יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה ממנה סובל התובע – אולם אין לומר כי לא ניתן ללמוד על מסקנה זו מתוך חוות דעתו, בה ניתן משקל לתנאי העבודה הייחודיים של התובע, ובעיקר למשך זמן העבודה הממושך", קבעה השופטת. לפיכך, קבעה, יש להכיר בפגיעה ממנה סובל התובע כפגיעת עבודה.
עו"ד יהודה הר-צבי ממשרד עורכי הדין אבישר הר-צבי http://www.avisar-har-zvi.co.il/ עוסק בתביעות נזיקין, ובייצוג תובעים מול חברות ביטוח, קופות חולים, המוסד לביטוח לאומי.
-1.gif)
.jpg)
-1-2.png?id=32764436)