כמעט כל ארגון מתהדר כיום בהעסקת אנשים עם צרכים מיוחדים, בין השאר בשל החקיקה ופעולות ההסברה. כעת הגיעה העת שנעשה סדר בתחום. בישראל ישנם קרוב למיליון אנשים עם מוגבלויות. ההתייחסות אליהם כאל קבוצה אחת עושה עוול כבד דוקא למי שאנחנו צריכים לכוון אליהם את מירב המאמץ כדי לשלב אותם בתחום התעסוקה.
אוכלוסית האנשים שמתמודדים עם מוגבלויות מתחלקת לשלוש קבוצות גדולות. הראשונה שבהם היא של אנשים עצמאיים שההשפעה של המוגבלות שלהם על כושר עבודתם היא מזערית עד בלתי קיימת. לדוגמה, בעלי תפקיד משרדי שסובלים מנכות ברגליהם. הם עבדו מאז ומתמיד, התפרנסו בכבוד וחלקם אף מנהלים חברות גדולות רבה. הם אינם זקוקים לסיוע בשום דרך ו"ספירתם" כאנשים עם מוגבלויות חוטאת למימוש היעד החברתי החשוב וגם להם עצמם.
מהעבר השני יש את מי שמוגדרים כחסרי ישע. כאלו שמוגבלותם הפיזית או הנפשית לא מאפשרת להם לתפקד באופן עצמאי ונזקקים לתומך או מלווה ברוב שעות היממה אף לביצוע הפעולות הפשוטות ביותר. למרבה הצער הם אינם רלוונטים לשוק העבודה.
קבוצת הביניים של אנשים עם מוגבלויות בדרגות בינוניות. בה צריך למקד את רוב המאמץ כיוון ששם נמצא הפוטנציאל העצום והבלתי ממומש. עלינו כחברה ללמוד איך להכיל אותם בשוק העבודה למעננו ולמענם. הם נדרשים להתייחסות מיוחדת מצד הארגון שבו הם עובדים: להדרכה סבלנית, אופק להתקדמות במקום עבודתם, אורך רוח של המעסיק בהתמודדות עם קשיים שבדרך וגישה יצירתית בהתאמתם למקום שבו יגיעו למימוש עצמי.
מי שמצליח בקליטתם נהנה מעובדים שבמרבית המקרים מסירותם לעבודה גבוהה לאין שיעור מהמקובל, שכן עבודה אינה נחשבת כטורח ורע הכרחי עבורם אלא מקור להגשמה עצמית והבאת היצירתיות הטבעית שלהם לידי ביטוי. רובם המכריע של עובדים אלו יכלו להמשיך לשבת בבתיהם ולהתקיים מהקצבאות שהם מקבלים או בעזרת משפחתם אולם הם בחרו מרצון לקום ולצאת לעבודה למרות כל הקשיים. מאות אלפי האנשים שנמצאים בקטגוריה זו יכולים לתרום מיליארדי שקלים של תפוקה למשק הישראלי אם נשכיל להעסיק אותם ולרכוש מהם.
בחודשים האחרונים אני שומע מאנשים שכיום "כולם מעסיקים אנשים עם מוגבלויות". זוהי אמת חלקית מאוד שעלולה להיות גרועה משקר. אין דינו של ארגון שמתייג את מנהל הכספים הותיק והמוכשר שלו כאדם עם מוגבלויות לצורך עמידה בדרישות החוק כדין של ארגון שכמעט כל עובדיו אנשים עם מוגבלויות שלחלקם זו התנסות ראשונה בשוק העבודה. אין דינו של מרכז שיקומי שמתגמל את עובדיו בשקלים ספורים ומתהדר באיצטלה חברתית כדינו של עסק חברתי שמשלם לעובדיו שכר קבוע והוגן ודואג לכל תנאיהם.
נדב עטיה מנהל את סטודיו אנד ג'וי שלמעלה מ-80% מעובדיו הם אנשים עם מוגבלויות נפשיות, קוגנטיביות, חושיות ופיזיות.
.png)
-1.png)