“מלאך השכחה ומפלצת הזיכרון” מאת ליהי קורן הוא ספר שירים מרגש, חשוב ונוגע, שנולד מתוך רצון לשתף מה עובר בנפשו של אדם שעבר טראומה משנת חיים.
השירים בספר עוסקים בהורות, משפחה, ילדים, אך רובם עוסקים בפוסט טראומה ונושאים אופי אישי ולאומי.
הספר מספק הצצה לעולם שקוף. עולם שלא נוהגים לחשוף אותו ואפילו מתביישים בו – עולמם של הפוסט טראומטיים, הנושאים משא כבד מדי יום ולעיתים כל יום מהווה מלחמת הישרדות.
חובבי שירה, אנשים שחוו טראומה בעצמם, הורים וכל מי שחי במדינה הזו אחרי השביעי באוקטובר – כולם יוכלו למצוא בספר נחמה ותחושת הזדהות.
ליהי קורן עוסקת בכתיבה ו“מלאך השכחה ומפלצת הזיכרון” הוא ספרה הראשון שיצא לאור.
ליהי קורן: “שלושים שנים מאז שהקול נאלם. מאז שהמילים נעלמו בנבכי הנפש ונסחפתי למרוץ של להספיק הכל, להספיק להיות כמו כולם. כמו כולם ואפילו יותר. רק לא לחשוף את הקושי, לא לחשוף את הכאב, לא לגלות שעברתי טראומה. טראומה שארעה בשנייה אחת בזמן וניפצה הכל לרסיסים. לפני כשנתיים הכול התפרץ פתאום – מילים קרמו עור וגידים במוחי, והחלו להפוך לשירים. חזרתי לכתוב, ועכשיו… הגיע הזמן להגשים חלום ישן. חלום שחיכה לזמן המדויק.
“כשחזרתי לכתוב לפני כשנתיים וחשבתי על הוצאה לאור, רציתי לספק הצצה לעולמם הנסתר של אנשים שחוו טראומה משמעותית בחייהם. כזו ששינתה אותו לחלוטין וחצתה את הזמן ללפני ואחרי. כיום, אחרי הטבח הנורא והבלתי נתפס בשבת השחורה – ובכלל המציאות שלנו מאז – לצערי יהיו כל-כך הרבה אנשים שיוכלו להתחבר לשירים. כיום זו כבר פוסט טראומה לאומית”.
“מלאך השכחה ומפלצת הזיכרון” מאת ליהי קורן. ציורים: יחיאל אמיתי. הוצאת ספרי ניב, 132 עמודים. מחיר לצרכן 78 ש”ח, להשיג באתר ההוצאה https://nivbook.co.il/.
שירים מתוך הספר:
מַלְאַךְ הַשִּׁכְחָה וּמִפְלֶצֶת הַזִּיכָּרוֹן.
מַלְאַךְ הַשִּׁכְחָה וּמִפְלֶצֶת הַזִּיכָּרוֹן.
רְגָעִים רַבִּים שֶׁל אֹשֶׁר
מוּל שְׁנִיָּה אַחַת בִּזְמַן.
וּבְתוֹכִי קָקֵפוֹנְיָה תְּמִידִית.
חֹסֶר שֶׁקֶט.
מַחֲשָׁבוֹת 24/7
מִתְנַפְּצוֹת בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ.
אֵיךְ שָׁכַבְתִּי אָז בַּמִּטָּה הַהִיא
כְּשֶׁהַכֹּל עוֹד הָיָה מְעֻרְפָּל.
דַּקָּה וָחֵצִי מְרַחֶפֶת מֵעַל.
אולי זוֹ הַסִּבָּה לַצְּלִילוּת הַתְּמִידִית בְּרֹאשִׁי.
אוּלַי בְּעֶצֶם נִשְׁאַרְתִּי שָׁם.
עוֹף הַחוֹל
לַחַץ שֶׁמַּרְעִיל אוֹתִי.
הֶבְזֵקֵי מְצִיאוּת
שֶׁמַּמְשִׁיכִים לִבְעֹר כִּסְנֶה.
וַאֲנִי כְּמוֹ אֵשֶׁת לוֹט,
לֹא עוֹמֶדֶת בַּפִּתּוּי וּמַבִּיטָה אָחוֹר
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ.
וּבַסְּרָטִים הָאוֹהֲבִים מְנַשְּׁקִים אֶת הַצַּלָּקוֹת זֶה לְזוֹ.
זֶה מַרְגִּישׁ לִי
מָתוֹק כְּמוֹ סֻכְּרָזִית.
אֲנִי עַל שֶׁלִּי קִעֲקַעְתִּי אֶת עוֹף הַחוֹל.
שְׂדֵרוֹת הַדְּגָלִים הַבּוֹעֲרִים
אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁבְּוָאקוּם הַזֶּה, מְפַלְּחִים
קְרָבוֹת מִלִּים מְפֻיָּחוֹת,
צְעָקוֹת אִלְּמוּת
בקָקוֹפוֹנְיָה אַחַת גְּדוֹלָה.
וּבֵינְתַיִם,
דְּמָעוֹת הַחֲלוּדָה עַל הָרוֹבִים,
מְנַסּוֹת לְכַבּוֹת,
אֶת שְׂדֵרוֹת הַדְּגָלִים הַבּוֹעֲרִים,
הַמְּחַכִּים לָהֶם בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ.
עֵדוּת אִלֶּמֶת,
לַיָּמִים שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָם
עַד כָּאן.
פִּילִים בַּחֲנוּת חַרְסִינָה
אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו פִּילִים בַּחֲנוּת חַרְסִינָה.
צוֹעֲדִים בִּדְמָמָה
עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת.
הַשֶּׁקֶט נֶעֱקַר מֵהַלֵּב.
הָאֹפֶק עָכוּר.
כִּי,
שָׁרָשִׁים נִתְלְשׁוּ מֵאַדְמָתָם.
עֵצִים נִתְּקוּ בָּרוּחַ,
הַדֹּפֶק דָּמָם.
וְכֻלָּנוּ עַכְשָׁו בְּפוֹסְט טְרָאוּמָה.
פָּשׁוּט חֶלְקֵנוּ מַסְתִּירִים אֶת זֶה טוֹב יוֹתֵר.
גְּלִימוֹת גִּבּוֹרִים
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ דַּרְכֵּנוּ פַּעַם,
גְּלִימוֹת גִּבּוֹרִים
פְּרוּשׂוֹת עַל הַקַּרְקַע,
וַאֲנַחְנוּ יְחֵפִים
דּוֹרְכִים עַל זְכוּכִיּוֹת
מֹתִּרִים אֶת עִקְבוֹתֵינוּ
עַל הָאֲדָמָה.
בִּמְקוֹם פַּעַם צָחַקְנוּ,
אֲנַחְנוּ מִתְעַרְטְלִים מֵהַיּוֹם.
מְחַפְּשִׂים מָזוֹר
לִפְנֵי חֲשֵׁכָה.
וְיוֹם וְעוֹד יוֹם,
וַאֲנַחְנוּ לֹא שְׁלֵמִים.
רַק מְחַכִּים
וּמְחַכִּים.
וְכָעֵת,
50 שָׁנָה אַחֲרֵי
כֻּלָּנוּ אֲחֵרִים.
