תביעה נגד "הלל יפה": טיפול מרושל בחתך באצבע גרם לכריתתה
מערכת, 10/04/2018, צילום: אופיר הייב ו-flickr
איך חתך בזרת יכול להוביל לכריתתה? מדוע הרופאים בביה"ח 'הלל יפה' הסתפקו בתפירת החתך, במריחת פולידין ובשחרור אישה לביתה, מבלי לשלוח אותה לבדיקות נוספות, תוך שהם חורגים לכאורה מפרוטוקול הטיפול המקובל בפציעות שכאלה?
בשאלות הללו עוסקת תביעה שהוגשה לאחרונה ע"י עו"ד רן שפירא ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא נגד ביה"ח הלל יפה ב'חדרה' ונגד משרד הבריאות המפעיל אותו – שעניינה פציעה פשוטה, שיכולה להיגרם לכל אחד מאתנו – ושהסתיימה, באופן מפתיע – בכריתת זרת ימין של אמנית ותכשיטנית מאזור הצפון.
ד"ר צבי גורן, מומחה בכירורגיה אורתופדית חיווה את דעתו על המקרה בטעם התביעה. לדבריו, ידוע שחתכים בכף היד מסתירים לעיתים קרובות פגיעה אנטומית נוספת, וזאת מאחר שחלק מהרקמות הרכות באזור החתך חוזרות למצבן הרגיל לאחר החתך.
האישה סבלה מפגיעה עצבית – שהובילה לכאבים עזים באצבעה, ולעיוות בתנוחתה. לבסוף, בשל הכאבים הבלתי פוסקים, והסיכויים הנמוכים לשיקום האצבע - נאלצו הרופאים לקטוע אותה.
לדברי ד"ר גורן, ניתן היה להציל את אצבעה של האמנית מקטיעה, והיא הייתה חוזרת לתפקוד מלא - אך כל הפרוצדורות הרפואיות שננקטו בעניינה - נעשו מאוחר מידי.
ד"ר רבקה כהן, מומחית בפסיכיאטריה שבדקה את התובעת, קבעה שהיא סובלת מהפרעת הסתגלות מאז קטיעת אצבעה, מלווה בחרדה ודיכאון.
לדברי ד"ר כהן, התובעת איבדה את שמחת החיים שהייתה לה, הפכה לחרדתית וביקורתית כלפי השגיאות והחולשות שלה, מוטרדת ממצב הכריתה ומהיד המעוותת ומסתובבת בתחושה קשה סביב שאלות כמו "למה זלזלו בי ככה?", בעוד שיכלו להציל את אצבעה. לאור זאת העריכה ד"ר כהן את נכותה הנפשית בשיעור של 20% לצמיתות.
"חייה של התובעת נפגעו באופן בלתי הפיך ויכולתה לעסוק במקצועה - עיצוב וצורפות תכשיטים, נפגעה אף היא", טוען עו"ד שפירא. לדבריו, חרף קטיעת אצבעה, היא סובלת גם כיום מכאבי פנטום ביד ימין, מיכולת אחיזה ולפיתה חלשה בידה הפגועה, וממצב נפשי ירוד נוכח הפגם האסתטי שנגרם לה.
בתביעה נטען ש"הצוות הרפואי ב'הלל יפה' לא עשה את כל שלאל ידו על מנת להציל את אצבעה של התובעת ולמנוע את כריתתה, ועל כן על בית החולים ומשרד הבריאות אשר מפעיל אותו - לפצותה על נזקיה. התביעה נדונה בימים אלה בביהמ"ש השלום בתל אביב.
ה' (55), אמנית ותכשיטנית מאזור הצפון, נחתכה ע"י סכין מטבח במסגרת עבודתה בסטודיו, וכתוצאה מכך נפער בזרת ימין שלה פצע בגודל שני ס"מ. היא אלתרה חוסם עורקים ופונתה עצמאית לחדר המיון של ביה"ח 'הלל יפה' בחדרה.
על פי הרשומות הרפואיות מעת קבלתה בבית החולים, החתך לא פגע ביכולת התנועה של הזרת, וגם לא בתחושתיות. הצוות הרפואי תפר את החתך, אצבעה נחבשה ונמשחה בפולידין, ניתן לה חיסון נגד טטנוס ומשככי כאבים, והיא שוחררה לביתה עם הוראות להמשך מעקב.
על פי התביעה, כעבור כ-10 ימים הגיעה ה' להסרת התפרים, במהלכה חשה כאבים עזים, שכתוצאה מהם התעוותה כף ידה.
כחודש ימים לאחר מכן, בבדיקת אורתופד מקופת חולים 'לאומית' התלוננה ה' על חוסר תחושה באצבעה, וכך גם במרפאת כף יד בביה"ח 'הלל יפה' שם נבדקה. הרופאים ב'הלל יפה' לא העלו בבדיקתם כל סימן קליני לפגיעה תחושתית או עדות לפגיעה גידית, והמליצו לה לעבור הליך של אקספלורציה ניתוחית-מיקרוכירורגית (הליך הדומה לניתוח לפרוסקופי – שמטרתו לחבר את העצב הדיגיטלי שנפגע).
אך גם ההליך המיקרוכירורגי באצבעה שבוצע בביה"ח תל השומר - לא שיפר את מצבה, ואף הרע אותו. היא החלה לסבול מכאבים עזים, ממגבלות תנועה, כאבים אשר לא אפשרו לה לתפקד, הדירו שינה מעיניה, תוך שהיא נופלת למעמסה על סביבתה.
בצר לה, פנתה האישה באופן פרטי לייעוץ מומחה כף היד ד"ר דן הוט, סגן מנהל המחלקה בביה"ח איכילוב. ד"ר הוט המליץ לה על התערבות ניתוחית נוספת, אך בשובה לביה"ח תל השומר, ציינו בפניה הרופאים באופן חד משמעי - שהנזק כבר נעשה ושהוא בלתי הפיך.
מכיוון שפיתחה נוקשות ניכרת בכיפוף של הזרת וסבלה מנזק עצבי, ומאחר וסיכויי ההצלחה של התערבות כירורגית נוספת הייתה נמוכה – היא אושפזה בביה"ח איכילוב - ועברה קטיעה מלאה של זרת ימין.
על פי חוות הדעת של ד"ר צבי גורן, מומחה בכירורגיה אורתופדית, שחיווה את דעתו על המקרה - הרופאים ב'הלל יפה' חרצו את גורלה של אצבעה של ה' בכך שחרגו מסטנדרט הרפואי במספר נקודות זמן קריטיות בטיפול: ראשית, הם תפרו את החתך מבלי לבצע ניתוח אקספלורציה מקומית, לא עשו שימוש בבדיקת עזר זמינה וזולה כגון אולטרסאונד, ולא זימנו את התובעת לביקורת במרפאת כף היד.
לדברי ד"ר גורן, ידוע שחתכים בכף היד מסתירים לעיתים קרובות פגיעה אנטומית נוספת, וזאת מאחר שחלק מהרקמות הרכות באזור החתך חוזרות למצבן הרגיל לאחר החתך.
לו היו מבצעים את האקספלורציה והבירור הדמייתי היו מאבחנים את הקרע של העצב הדיגיטלי כבר בימי הפציעה הראשונים - ואז היו אמורים להוביל אותה להתערבות ניתוחית מיקרוסקופית מיידית לתפירת העצב כמקובל בספרות הרפואית, ולאחר מכן, טיפול עם סד גבס וריפוי בעיסוק.
לדברי ד"ר גורן, ניתן היה להציל את האצבע מקטיעה, וה' הייתה חוזרת לתפקוד מלא - אך הכל נעשה בעניינה מאוחר מידי, ולכן נגרמה לה קונרקטורה בכיפוף הזרת. כלומר, הזרת הייתה דבוקה לכף היד בתנוחה מאד לא אופיינית של כמעט ב-90 מעלות לתוך כף היד.
לדבריו, הניתוח המתקן שנערך בניסיון להסיר את הצלקת העצבית (אשר ככל הנראה גרמה לכאבים ולחוסר התחושה באצבע) – נכשל.
ד"ר רבקה כהן, מומחית בפסיכיאטריה קבעה שהתובעת סובלת מהפרעת הסתגלות מאז קטיעת אצבעה, מלווה בחרדה ודיכאון. לדברי ד"ר כהן, התובעת איבדה את שמחת החיים שהייתה לה, הפכה לחרדתית וביקורתית כלפי השגיאות והחולשות שלה, מוטרדת ממצב הכריתה ומהיד המעוותת ומסתובבת בתחושה קשה סביב שאלות כמו "למה זלזלו בי ככה?", בעוד שיכלו להציל את אצבעות ידה. לאור זאת העריכה ד"ר כהן את נכותה הנפשית בשיעור של 20% לצמיתות.
"חייה של התובעת נפגעו באופן בלתי הפיך ויכולתה לעסוק במקצועה - עיצוב וצורפות תכשיטים, נפגעה אף היא", טוען עו"ד רן שפירא ממשרד עוה"ד אלמוג – שפירא, המייצג את התובעת. לדבריו, חרף קטיעת אצבעה, היא סובלת מכאבי פנטום ביד ימין, מיכולת אחיזה ולפיתה חלשה וממצב נפשי ירוד נוכח הפגם האסתטי שנגרם לה.
בתביעה נטען ש"הצוות הרפואי ב'הלל יפה' לא עשה את כל שלאל ידו על מנת להציל את אצבעה של התובעת ולמנוע את כריתתה, ועל כן על בית החולים ומשרד הבריאות אשר מפעיל אותו - לפצותה על נזקיה.
התביעה הועמדה על גבול סמכותו של בית משפט השלום בתביעות נזיקין (2.5 מיליון שקלים), ונדונה בימים אלה בביהמ"ש השלום בתל אביב.
עו"ד רן שפירא https://www.rlaw.co.ilהנו שותף מייסד במשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא, המתמחה בביטוח, נזיקין ורשלנות רפואית.
