המחלה תוקפת כ-10% מהנערות גורמת סבל וכאב רב, אך האבחנה מאוחרת וכ-60% מהנשים יחלו טיפול רק בגיל 28 בממוצע. יו”ר ועדת הצעירים נעמה לזימי: נשים שקופות והמחלות שלנו שקופות. חסר מידע, מחקר, תקציבים ומענים רפואיים טובים
למרות האבחון כחולה – לא ניתנות לסובלות הקלות במבחנים ובלימודים, ולא מוענקת התחשבות בהיעדרות מלימודים כתוצאה מהכאב. כך נחשף היום (שני) בוועדה לענייני הצעירים שעסקה במודעות הנמוכה במערכת החינוך לנערות הסובלות מאנדומטריוזיס. לדברי יו”ר הוועדה, נעמה לזימי (העבודה) “אחד מהתחומים שהכי כואבים להרגיש בו שקופות הוא תחום הבריאות, ולצערי, גם ב-2023, נשים שקופות והמחלות שלנו שקופות. חסר מידע, מחקר, תקציבים ומענים רפואיים טובים. אם אנחנו מתלוננות אנחנו היסטריות, זה פסיכולוגי ואנחנו בכייניות”.
לזימי ציינה כי מדובר במחלה שאחת מכל 10 נשים סובלת ממנה, אך בעוד ש-60% מהנשים שמאובחנות במחלה סובלות ממנה עוד לפני גיל 20, בממוצע רק בגיל 28 הן יקבלו אבחון וטיפול רפואי. “את הנתון הזה באנו לשנות היום – דרך העלאת מודעות ודרך הנחיות ברורות עבור הנערות והצעירות”. היא קראה לערוך בכיתה ט’ הסברה מתאימה לכל הנערות, לחדד את הצורך בקורסים על האנדומטריוזיס בלימודי רפואה, ודרשה מנציגי משרד הבריאות להיפגש עם נציגי החינוך על מנת לייצר הנחיות ברורות שיתנו מענה לנערות צעירות. חברת הכנסת גם הבטיחה כי בכנס הכנסת הבא תחנך שדולה לבריאות נשים, וקראה להסתדרות הרפואית לערוך השתלמויות העלאת מודעות בעניין – ולמשרד החינוך להעניק הקלות והתחשבות בנערות החולות.
אנדומטריוזיס היא מחלה גינקולוגית כרונית ודלקתית הנגרמת כאשר יש הימצאות של תאים דמויי רירית הרחם מחוץ לרחם, המתמקמים באזורים שונים בגוף, בעיקר באגן. המחלה פוגעת בכ-10% מהנשים בגיל הפריון, פעמים רבות מן הווסת הראשונה, ומספר החולות בעולם מוערך בכ-200 מיליון. המחלה גורמת לרוב לכאבי אגן וגב קשים אשר מחמירים במהלך הביוץ או הווסת, בעיות עיכול וקשיי פריון, ופוגעת באופן משמעותי באיכות החיים של החולות בה.
ד”ר דבורה באומן, חברת האיגוד למיילדות וגניקולוגיה, קראה לערוך ביקור בריא בגילאי 14-13. איה ורטהיימר, מייסדת ומנכ”לית אנדומטריוזיס ישראל, סיפרה על הדרכות הנערכות בנושא בבתי ספר ועל שיתוף פעולה עם קופות החולים. עם זאת, עדיין קיים חוסר מודעות גבוה בקרב רופאים בקהילה ובקרב מורים ומורות במערכת החינוך. לדבריה, כיום אין הכרה רשמית במחלה בפני עצמה בביטוח הלאומי.
י’, תלמידת תיכון, סיפרה על התמודדות בת שבע שנים עם התסמינים, כאבים עזים והיעדרות רבה מהלימודים, כאשר הרופאים מכחישים שוב ושוב את אבחון המחלה, וגם מערכת החינוך לה הייתה קשובה לסבלה. אמה, הדגישה את האבחון המאוחר לסובלים מהמחלה, והטיפול המוענק ע”י תזונה ותרופות, וקראה לתקצב מחקר מקיף בתחום – כדי לקדם רפואה מונעת.
רוני, נערה הסובלת אף היא מהמחלה, סיפרה על איבחונים מוטעים במשך שנים ע”י רופאים, שטענו כי מדובר בבעיות פסיכולוגיות, פסיכיאטריות או עיכול – ואיש מהרופאים לא העלה על דעתו ולא היה מוכן לבדוק כי מדובר בבעיה גניקולוגית. היא הדגישה כי רק לאחר שהוכרה המחלה, השתפר ביטחונה העצמי, היא החלה בשירות לאומי והתנדבות והבינה “שהיא לא מדמיינת או מתוסבכת”.
אנדי, הוסיף כי למרות האבחון – לא ניתנות הקלות במבחנים ובלימודים, ולא מוענקת התחשבות בהיעדרות מלימודים כתוצאה מהכאב.
