מאת: לורד ברנרס ♦ מאנגלית: מיכל אלפון ♦ מס׳ עמודים: 244 ♦ מרס 2024 ♦ מחיר קטלוגי: 98 ₪
פרסי וולינגפורד, הגמל והרוזן אומגה – שלושה סיפורים משובבי נפש – תערובת של גחמות עתירות דמיון וסאטירה. בהומור אפל וחד כתער, לורד ברנרס מגיש לנו אוסף של דמויות בלתי נשכחות – מלאכת מחשבת של אירוניה ואבסורד.
פרסי וולינגפורד – ברנרס מנתח באזמל חד את החרדה הגברית האופפת את דמותו של פרסי וולינגפורד, צעיר מושלם עד להכעיס עם קריירה מטאורית בשירות הדיפלומטי, שעליו אומר חברו המעריץ לספסל הלימודים, “האל היווני ירד מהאולימפוס, אך המעבר לקרקע המציאות לא גרע ממנו כהוא זה.” פרסי נושא לאישה את ורה מנספילד, ומגלה שלאשתו יש יכולת אפלה ממנה אינו יכול להימלט.
הגמל – סיפור ויקטוריאני נפתל שנימה מקברית כבושה מפעמת בו. יום אחד מופיע בכפר גמל. בעל הדבשת נעשה כרוך אחרי אשתו של כומר הכפר, אנטוניה האסי (והיא אחריו). הגמל מלהטט בכולם, ומאותו היום אורחות חייהם של בני הזוג ותושבי האזור משתנים לבלי הכר. קנאתו של הכומר גוברת כאשר מגיע לידיו קובץ שירי אהבה שלכאורה נכתבו עבור אשתו. כיצד הגמל אחראי לכל זה?
הרוזן אומגה – סיפור בעל טונים צורמים על המלחין עמנואל סמית’, ההולך שבי אחר בחורה עצומת ממדים ושמה מדאם גלוריה, שהיא בת חסותו של הרוזן אומגה. נגינת הטרומבון הווירטואוזית שלה מהווה כמדומה את השיא המושלם לסימפוניה שסמית’ מלחין ולפרמיירה של היצירה. היכן פגש עמנואל את גלוריה, ומי היא ומה תפקידה של ז׳אן דארק. מה ייהה בפרימיירה של יצירתו המדוברת?
ג’רלד יוּ טיריט־וילסון, הברון בֶּרנרס הארבעה־עשר (1883–1950) – סופר, מלחין, צייר ואסתטיקן בריטי. הוא התפרסם בשם לורד ברנרס.
הוא היה חדשן ספרותי, וירטואוז של השפה, שנודע בחוש ההומור הפרוע, בעולם הפנטסטי והאידיוסינקרטי שלו. ועל אף או למרות כל זאת, לורד ברנרס איננו סתם קוריוז, וניתן לראותו כחולייה ספרותית בעלת משקל בין חשיבותה של רצינות של אוסקר וויילד ובין גופים נתעבים של איוולין ווֹ.
לורד ברנרס היה מפורסם בהתנהגותו האקסצנטרית. ברנרס נהג לצבוע את היונים שלו כך שכששוחררו ועפו אל־על נראו כמו “עננת קונפטי בשמים”. הוא הזמין את מוֹטי, סוסהּ של פנלופי בטג’מן, לתה. בגן נשתלו פרחי נייר ובסלון קיבלו את פניו של הסוס מיטב החברה הבריטית.
לורד ברנרס היה ביישן מטבעו, ועם זאת היה לו כישרון נדיר לרגעי מבוכה חברתית זדוניים. אחת הדוגמאות הזכורות ביותר לכך, היתה כשמרגרט טיילור, אשתו חסרת ההומור של ההיסטוריון הנודע אג”פ טיילור, באה יום אחד בשלהי שנות השלושים לארוחת הצהריים. כשיצאה והתחילה להתרחק מהבית נזכר ברנרס באיחור כי שכח להראות לה פסל תרנגול מוזהב, והתחיל לרוץ אחריה. “מגי, מגי! חכי רגע!” צעק בקולי קולות – I want to show you my cock
